הדרמה הפוליטית במשכן הכנסת הגיעה לשיאה. לאחר שהסיבוב הראשון של ההצבעה החשאית הסתיים ללא הכרעה – השופט בדימוס יוסף אלרון זכה ל-60 קולות ועו"ד מיכאל ראבילו קיבל 57 קולות – חברי הכנסת נקראו שוב אל מאחורי הפרגוד. אף מועמד לא חצה את רף 61 התומכים הנדרש, ולאחר סיבוב שני שנועד להכריע והופסק עקב צילומים מאחרי הפרגוד, כעת תתחיל המליאה בהצבעה פעם שלישית על זהות המבקר הבא.
בזמן שוועדת הקלפי תספור את המעטפות, והמערכת הפוליטית ממתינה לתוצאות שיקבעו מי ינהיג את משרד הפיקוח לשבע השנים הבאות, זהו העיתוי המדויק להבין את סמכויות המוסד ולנתח את שנות כהונתו הסוערות של המבקר היוצא, רואה החשבון מתניהו אנגלמן.
הארכיטקטורה של הפיקוח: מהו מוסד מבקר המדינה?
מבקר המדינה מהווה עמוד תווך מרכזי בדמוקרטיה הישראלית ובמערך האיזונים והבלמים שלה. המוסד פועל כזרוע עצמאית לחלוטין, מכוח "חוק יסוד: מבקר המדינה" ו"חוק מבקר המדינה, תשי"ח-1958", ותפקידו להוות את "העין הציבורית" המפקחת על כל מי שמחזיק בכוח שלטוני, בנכסים או בכספי ציבור.
היקף סמכויותיו נרחב במיוחד: המבקר מוסמך לערוך ביקורת חיצונית על משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות, וכל גוף או תאגיד שהמדינה שותפה בניהולם או תומכת בהם – כגון חברת החשמל או מד"א. בעת עריכת הביקורת, המבקר בוחן שלושה עוגנים מרכזיים: חוקיות וניהול תקין של הגופים, מידת היעילות והחיסכון במשאבים, ושמירה קפדנית על טוהר המידות למניעת שחיתות וניגוד עניינים.
כדי להבטיח את אי-תלותו בדרג הפוליטי, נקבעו למבקר חומות הגנה מיוחדות. ראשית, קדנציה קשיחה: המבקר נבחר לתקופה אחת יחידה בת 7 שנים, ללא אפשרות לבחירה חוזרת, ובכך נמנע הצורך שלו "לרצות" את הממשלה. שנית, עצמאות תקציבית: תקציב משרדו אינו נקבע על ידי משרד האוצר שעליו הוא מפקח, אלא מאושר ישירות בוועדת הכספים של הכנסת.
כובעו השני: נציב תלונות הציבור
משנת 1971 משמש המבקר גם כ"אומבודסמן" – נציב תלונות הציבור. בכובעו זה, המשרד מברר פניות של כל אזרח או אסיר החש נפגע מגוף מבוקר בשל נוקשות יתרה או אי-צדק. הנציבות חוקרת את המקרים ובסמכותה להורות על תיקון העוול.
חלק ייחודי בסמכות זו הוא הגנת עובדים וחושפי שחיתויות; למבקר יש כוח להוציא צווים להגנה על עובדים שחשפו ליקויים, כולל ביטול פיטוריהם. הנתונים האחרונים מעידים על חשיבות התפקיד: בשנת 2025 התקבלו במשרד למעלה מ-30 אלף פניות, כאשר 56% מהן נמצאו מוצדקות – שיעור שיא מאז הקמת הנציבות. התערבות הנציבות החזירה לאזרחים כ-12 מיליון שקלים במהלך השנה.
עידן אנגלמן: מהפכת "הביקורת הבונה" והטלטלות המשטריות
מתניהו אנגלמן, שנכנס לתפקידו ביולי 2019, סימן תפנית היסטורית: הוא היה המבקר הראשון מזה למעלה משלושה עשורים שאינו שופט בדימוס, אלא רואה חשבון ומנהל מקצועי – לשעבר מנכ"ל הטכניון והמל"ג. רקע זה עיצב את תפיסתו המקצועית באופן מובהק.
אנגלמן טבע את המונח "ביקורת בונה" – גישה הרואה בביקורת כלי ניהולי שנועד לסייע לגופים להשתפר, תוך התמקדות בהיבטים פיננסיים ומערכתיים והפחתת רגולציה, במקום רדיפת אשמים פרסונלית. במסגרת זו הוביל שינויים מקיפים במשרד.
בין השינויים המרכזיים: מהפכת הנגישות – קיצר את תקצירי הדוחות הארוכים לעמוד וחצי ממוקד, המציג בצורה גרפית וכמותית את ממצאי המפתח כדי להנגישם לציבור. כמו כן, המשרד עבר לעבודה לפי תוכנית אסטרטגית רב-שנתית, כמקובל בעולם. בנוסף, אנגלמן ביטל את הדרישה שכל עובדי הביקורת יהיו משפטנים או רואי חשבון, ופתח את השורות למומחי מערכות מידע, סייבר ועובדות סוציאליות.
הדוחות הבולטים והפולמוס הציבורי
תחת הנהגתו פורסמו דוחות מערכתיים רחבי היקף: דוח נוקב על המהומות בערים המעורבות ב"שומר החומות" שחשף כשלים במשטרה ובשב"כ, דוח מטלטל על הטרדות מיניות של חיילות חובה בשב"ס, בדיקת מטוס ראש הממשלה "כנף ציון", ודוח על היערכות המדינה למשבר האקלים.
לצד אלו, כהונתו לוותה בפולמוס עז. החלטתו לשנות את מבנה האגף לתפקידים מיוחדים – שעסק בשחיתות שלטונית – ולהפוך אותו לאגף סייבר, גררה ביקורת חריפה. מבקריו טענו כי הוא "ריכך" ניסוחים, נמנע מלהטיל אחריות אישית על הדרג הפוליטי ולא היה לעומתי מספיק כלפי הממשלה. מנגד, תומכיו הדגישו כי המודל שלו העמיק את הביקורת הפיננסית והוביל לתיקון ליקויים מהיר.
דוח אחרון שפורסם על חשבונות הסיעות בכנסת לשנת 2024 חשף ממצאים מדאיגים: שתי סיעות – הליכוד ומפלגת העבודה – ספגו ביקורת חריפה וקנסות כבדים בסך 225 אלף ש"ח בגין ליקויים חמורים בניהול החשבונות. בנוסף, שבע מפלגות שחדלו להתקיים חייבות לקופה הציבורית 43.8 מיליון ש"ח שטרם הוחזרו.
סערת המלחמה וימי הסיום
שלהי כהונתו הושפעו דרמטית ממלחמת "חרבות ברזל". בתחילה קבע בצורה נחרצת כי הממשלה נכשלה בטיפול בעורף, ובינואר 2024 הכריז על פתיחת בדיקה מקיפה בכ-60 נושאים הנוגעים למחדלי שבעה באוקטובר. הצעד הוביל לפיצוץ חסר תקדים מול צה"ל והשב"כ, שראשי הגופים סירבו לשתף פעולה בטענה לפגיעה בלחימה.
הסוגיה הגיעה לבג"ץ, אשר הוציא צו ביניים שהקפיא חלקים מהותיים מעבודת המבקר בנושאים הביטחוניים והאסטרטגיים. העימות התחדד כאשר ראש מרחב דרום לשעבר בשב"כ, המכונה "אוסקר", הודיע כי לא יענה לזימון של אנגלמן, תוך שהוא מפנה לעמדת היועצת המשפטית לממשלה הסבורה כי למבקר נעדרת סמכות לערוך ביקורת בנושאי הליבה של המחדל.
דוח חריף נוסף שפורסם במאי 2026 חשף כשלים ביטחוניים חמורים בתחום הסייבר: משרדי ממשלה רבים המשיכו לעבוד עם תוכנות שהיו חשופות למתקפות סייבר איראניות, גם במהלך המלחמה ולאחר שמערך הסייבר הלאומי אסר במפורש על השימוש בהן. עד אוקטובר 2024 – שמונה חודשים לאחר האיסור – לא פחות מ-65% ממשרדי הממשלה המשיכו להשתמש בתוכנה האסורה.
ההכרעה מעבר לדלת
כעת, כשהכנסת נמצאת לקראת הסיבוב השלישי, ברור לכל כי לא מדובר רק בבחירת זהות הפרסונה שתשב בלשכה, אלא בהכרעה משפטית וממשלית מהמעלה הראשונה.
המרוץ בין המתחרים התחדד בימים האחרונים, כאשר עו"ד ראבילו פנה באופן אישי לאנשי אגודת ישראל בניסיון לשכנע אותם לתמוך במועמדותו, מתוך חשש כי הכעס במפלגה על ראש הממשלה בעקבות משבר הגיוס יפגע בסיכוייו.
בהתפתחות מקבילה, ח"כ אלי דלל וחברי כנסת נוספים מהליכוד משכו את חתימותיהם מהמועמדות של השופט אלרון, לאור לחץ מלשכת ראש הממשלה. מנגד, האופוזיציה מגייסת תמיכה רחבה למועמדה.
האם מוסד המבקר ימשיך בנתיב המערכתי והניהולי שעיצב אנגלמן באמצעות מועמד הקואליציה, עו"ד מיכאל ראבילו, או שמא יחזור למודל המסורתי של שופט עליון קשוח באמצעות מועמד האופוזיציה, השופט בדימוס יוסף אלרון? בעוד כשעה, כשתסתיים ספירת הקולות השלישית, מדינת ישראל תקבל תשובה.
0 תגובות