ביום השישי למלחמה, בעת שהתקיים ביקור שר החוץ האמריקאי אנתוני בלינקן אצל ראש הממשלה בנימין נתניהו והוקמה ממשלת החירום, החלה להתגבש יוזמה אזרחית להפעלת קמפיין בינלאומי נגד קטאר.
כפי שנחשף בתחקיר שפרסם עיתון 'הארץ', אחת היוזמות הייתה פרויקט ממוקד של יועצים פוליטיים בכירים, קמפיינרים ומומחי תודעה. הוקמה קבוצת וואטסאפ שאליה צורפו כ-30 איש: בכירי קמפיינים, פרסומאים, אנשי ממשל ומומחי השפעה.
המטרה הייתה ברורה: ליצור מנוף לחץ אזרחי גלובלי נגד קטאר, המממנת של חמאס, כדי לכפות עליה כניעה בעניין החטופים. "ידוע כמה קטאר נותנת לחמאס כל שנה?" נשאל באחת השיחות. יועץ אחר הוסיף: "קטאר – החטופים עליכם".
חמ"ל מתנדבים ומסרים ממוקדים
תוך שעות הפך סלוגן כמו "Hamas is ISIS" לרשמי והופץ באתרי פרופיל וברשתות. המיזם פעל במהירות: הוקמו אתרים ייעודיים בשפות זרות, חשבונות רשת, מצגות, וגויסו כספים בהתנדבות רחבה.
במקביל ניסו המארגנים להשפיע על מחוקקים בארצות הברית ובצרפת, על עיתונאים זרים ואף על גורמים במחאה נגד הממשלה. השותפים התכנסו מדי ערב לשיחות ועידה אינטנסיביות – מחולקים לקבוצות מחקר, קריאייטיב ותקשורת.
כבר שבוע לאחר הקמת הקבוצה הוצגה תוכנית להציג לעיתונאים אמריקאים תכני שיימינג לחברות ציבוריות שקטאר מושקעת בהן, לצד הצעה לסקר עולמי מקיף. זה היה חמ"ל אזרחי קלאסי של הימים הראשונים: אנשים שהגיעו בהתלהבות, רובם בהתנדבות מלאה, ניסו למלא את החלל שנוצר מול מכונת התעמולה האנטי-ישראלית ומול חוסר התפקוד של מערכות ההסברה הרשמיות.
אלא שכחודש לאחר ההשקה, בלי שום הודעה מוקדמת או הסבר ל-30 השותפים, הפרויקט דעך באחת. האתרים ירדו מהאוויר, העקבות נמחקו ממנועי החיפוש. "פנו בהתלהבות ונעלמו", סיפרו המעורבים בתדהמה. שום הסבר לא ניתן. המיזם פשוט נגנז.
היוזמה הזו הייתה חלק מגל של חמ"לי הסברה אזרחיים שקמו אחרי ז' באוקטובר. בהמשך, כך נחשף, המדינה הסדירה את התחום דרך משרד התפוצות שהשקיע מיליונים, ובהמשך ריכזה מבצעי השפעה בגוף ייעודי.
אבל התזמון של הגניזה מעורר שאלות כבדות. הקמפיין נגד קטאר – שנועד בדיוק ללחוץ עליה בנושא החטופים – הוקפא זמן קצר לפני שהתחילה להתגלות פרשת הקשרים בין גורמים בלשכת ראש הממשלה לבין קטאר עצמה, הפרשה שנודעה כ'קטארגייט'.
בפרשה ההיא נחשפו קמפיינים פרו-קטאריים, העברת מסרים לשיפור תדמיתה של דוחא כמתווכת, והאשמות על כסף שהגיע מקטאר ליועצים קרובים לנתניהו. השאלה שעולה מאליה היא האם הגניזה של הקמפיין האזרחי האנטי-קטארי הייתה מקרית, או שהייתה קשורה לשיקולים אחרים שהתגבשו במסדרונות השלטון.
האם לחץ אזרחי גלובלי נגד מממנת חמאס הפך פתאום לבלתי רצוי? האם מישהו העדיף לשמור על ערוץ פתוח עם דוחא? התחקיר חושף לא רק יוזמה מעניינת שנולדה מתוך כאב ודחיפות של ימי המלחמה הראשונים, אלא גם את הפער בין התלהבות אזרחית כנה לבין ההחלטות שהתקבלו מאחורי הקלעים.
מה שהתחיל כניסיון לכפות על קטאר אחריות על החטופים – נגנז בשקט, רגע לפני שהקשרים המורכבים והבעייתיים עם אותה מדינה עצמה יצאו לאור.
0 תגובות