סיפור יוצא דופן מעולם הנדל"ן החרדי עורר השבוע דיון אמוני עמוק בקרב בני הקהילה: הרב לארי רוטוווקס שליט"א, רב קהילת 'בית אהרן' בעיר טינק שבניו ג'רזי, גילה בחוזה השכירות של דירתו החדשה בבית שמש סעיף מפתיע במיוחד - "סעיף המשיח".
הרב רוטוווקס שליט"א, שעומד לפני מעבר עם רעייתו לארץ הקודש ומתכנן להשתקע בשכונת רמת בית שמש, קיבל טיוטת חוזה שכירות מבעלי דירה דתיים המתגוררים בחו"ל. באמצע הדף, בין סעיפי האחריות על נזקי צנרת לבין סעיפי הביטחונות, הופיע סעיף שגרם לו לעצור המום.
הסעיף קבע במפורש: "במקרה של הגעתו של משיח צדקנו במהרה בימנו אמן והדבר אכן יתפרסם ויאומת בכלל מדינת ישראל ובתפוצות, השוכר מתחייב לפנות את הדירה בהתראה של 45 יום מהמשכיר על רצונו לעבור בעצמו או בני משפחתו לדירה".
התלבטות רוחנית: האם להאריך את הזמן?
מה שהחל כתהייה משפטית הפך במהרה לדיון עמוק יותר. הרב רוטוווקס, שחשב בתחילה שמדובר בסעיף סמלי, העיר בחיוך למתווכת כי "45 ימים לפינוי בזמן הגאולה זה קצת לחוץ". המתווכת חזרה אל בעלי הדירה ושיתפה אותם בהערתו.
תגובתם של בעלי הדירה הותירה את הרב נדהם. הם הביעו נכונות להאריך את הסעיף ל-60 יום, אך שיתפו בהתלבטות רוחנית שחוותה המשפחה: האם עצם הבקשה ליותר זמן כדי להתארגן אינה משקפת חיסרון במידת הביטחון? הרי אם אדם מאמין שהמשיח יכול להגיע בכל רגע, הניסיון "לשלוט באירוע" ולדרוש עוד זמן עלול להצביע על היסוס.
בסופו של דבר הם התרצו, מתוך הבנה פרקטית שגם אם המשיח יגיע, הם יוכלו להמתין עוד שבועיים במקום מושבם הזמני בטרם ייכנסו לדירה.
"יש הבדל עצום", משתף הרב רוטוווקס ברפלקציה שכתב בעקבות המקרה. "להאמין שמשהו יקרה זה עניין תיאולוגי, עיקר מעיקרי האמונה. אבל לצפות שמשהו יקרה עכשיו - זה כבר עניין של תפיסת מציאות חושית. רובנו מאמינים, אבל לא באמת מצפים לו מחר בבוקר".
תופעה ירושלמית ותיקה
למרות שהסיפור עורר התרגשות רבה, בדיקה מגלה כי לא מדובר בהמצאה חדשה. בירושלים, "סעיף המשיח" מוכר היטב בקרב עורכי דין ומנהלי נכסים, במיוחד כאלו המייצגים יהודים אמידים מהתפוצות שרוכשים נכסים בעיר ומבקשים להבטיח את מקומם ביום הגאולה.
בעבר דווח בכלי תקשורת זרים על הנוהג הרווח בשכונות היוקרה של ירושלים. עורכי דין ומנהלי נכסים סיפרו כי נתקלו בדרישה הזו מצד בעלי בתים דתיים מחו"ל, החוששים כי כאשר ייבנה בית המקדש השלישי ותתבטל הגלות - הם ימצאו את עצמם תקועים בחוץ רק בגלל חוזה שכירות חתום לשנה.
יהושע פורטמן, עורך דין ירושלמי, סיפר בזמנו כי הכניס את הסעיף לבקשת לקוח, ושרה איפרמן, בעלת סוכנות תיווך ירושלמית, העידה כי לפחות שלושה לקוחות שונים דרשו את הסעיף במהלך הקריירה שלה. באותם מקרים, השוכרים קיבלו התראה של חודשיים עד שלושה לפנות את הנכס.
פתרונות יצירתיים
במקרים אחרים, המשא ומתן היה מורכב יותר. שוכרת בשם תקוה בלאוקופף-שיין סיפרה כי נדרשה להתחייב לפנות את הדירה בתוך שבוע בלבד מרגע ביאת הגואל. מתוך רצון לקחת את החוזה ברצינות, היא סירבה לחתום על תנאי שיותיר אותה חסרת בית ברגע אחד.
לאחר דין ודברים, הגיעו השוכרים והבעלים לפתרון יצירתי: הוחלט כי עם ביאת המשיח, הדירה תחולק. השוכרים יעברו להתגורר באחד החדרים, בעוד בעלי הבית שיעלו ארצה יקבלו את החדר השני, ויחיו יחד באחווה עד לתום תקופת החוזה.
הזווית המשפטית
משפטנים מזהירים כי סעיפים מעין אלו עלולים להיתקל בקשיים משפטיים מהותיים אם יגיעו לפתחו של בית המשפט בישראל. באופן עקרוני, החוק בישראל מכיר בחופש החוזים וביכולתם של צדדים לקבוע "תנאי מתלה" או "תנאי מפסיק" לחוזה.
עם זאת, בתי המשפט עלולים להגדיר סעיף כזה כבלתי אכיף בשל עמימות התנאי המפעיל אותו. כדי שסעיף חוזי המסיים התקשרות ייכנס לתוקף, על התנאי להיות אובייקטיבי, ברור ובר-מדידה.
במקרה של סעיף המשיח, עולות שאלות משפטיות וראייתיות: כיצד מגדירים באופן רשמי ומחייב שהמשיח אכן הגיע? האם הכרזה של גורם רבני מסוים תספיק, או שנדרש קונזנזוס מוחלט של הרבנות הראשית או בית הדין הגדול? מה קורה במצב של מחלוקת, שבו בעל הבית טוען שהגאולה החלה ואילו השוכר סבור שלא מדובר במשיח אמת?
בשל כך, עורכי דין ממליצים כי מי שמבקש להכניס סעיף כזה, יגדיר במדויק מהם כלי האימות המוסכמים על שני הצדדים.
"האם אנחנו באמת מוכנים?"
בסופו של דבר, כפי שמסכם הרב רוטוווקס שליט"א, הסיפור הזה אינו קוריוז משעשע, אלא עדות להערכות מעשית ולצפייה אמיתית לגאולה קרובה. "סעיף המשיח בחוזה מוריד את האמונה לעולם המעשה", הוא מציין. "החוזה לא מבקש הצהרת אמונה; הוא שואל אותך מה תכל'ס תעשה כשהוא יגיע".
בעלי הדירה שחשבו על כל פרט - היכן ישהו, כמה זמן ייקח להם לארוז, וכיצד ייראו חייהם ברגע ההיסטורי - הוכיחו כי אצלם האמונה אינה מילים בעלמא, אלא תוכנית עבודה מעשית. במציאות שבה המשיח יורד אל דפי החוזה המשפטי, הדבר מכריח את כולנו לשאול את עצמנו בכנות: האם אנחנו באמת מוכנים ליום שבו נצטרך לארוז מזוודות?
0 תגובות