על רקע הסלמה חסרת תקדים במאבק נגד גזירות הגיוס ותקציבי הישיבות, נרקמת בימים אלה יוזמה חריגה בקרב חוגים מסוימים ב'עדה החרדית' לערוך טקס 'פולסא דנורא' ונידוי חמור נגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה. המהלך, שנתפס כעליית מדרגה משמעותית במאבק הציבורי, מגיע בעקבות הסנקציות הכלכליות החמורות שמושתות על לומדי התורה ומדיניותה הממוקדת של היועמ"שית כלפי עולם התורה.
מדובר באותה קבוצת פעילים שהובילה בשבוע שעבר את הפריצה לחצר ביתו של שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג. עם זאת, גורמים בעדה החרדית מבהירים כי המהלך רחוק מלהיות עובדה מוגמרת. "תוכנית כזו חריגה ומחייבת אישור סופי ורשמי של ההנהגה הרוחנית וגדולי התורה", מסתייג גורם מתוך העדה, אך מוסיף: "בשל הרדיפה חסרת התקדים, הרוחות סוערות והרעיון לא רחוק משם בכלל".
מהו טקס הנידוי החריף?
המושג 'פולסא דנורא' מעורר פחד ויראה בקרב הציבור הרחב. על פי המסורת, מדובר בטקס קללה ונידוי דתי המיועד להביא לענישתו השמימית של אדם הפוגע בכלל ישראל. הטקס, כפי שמתואר במקורות, נערך בחצות הלילה על ידי מניין מקובלים הלבושים שחורים, תוך תקיעה בשופרות והדלקת נרות, כאשר המשתתפים מבקשים מ"מלאכי חבלה" למנוע מהאדם מחילה על חטאיו.
אולם, גדולי הדורות הבהירו כי בשימוש המעשי, 'פולסא דנורא' הוא כינוי לעונש חרם ונידוי חמור. שמו ההלכתי והאמיתי הוא 'חרם כל בו'. בספר ה'כל-בו' מובא נוסח תקיף המכיל קללות והשבעות חמורות, ומערב את המלאכים הממונים על המזלות כדי להציל את הכלל מפני פגיעתו של אותו אדם.
דברי הימים: מי ספג את החרם?
ההיסטוריה בארץ הקודש ובגולה רוויה במקרים שבהם שימש החרם ככלי אחרון מול רודפי הדת. בשנת 1959, לאחר שראש עיריית ירושלים דאז, גרשון אגרון, פתח את בריכת ירושלים המעורבת הראשונה תוך חילול שבת, ערכו דיינים חרדים טקס פולסא דנורא נגדו. שבועיים לאחר מכן, נפטר אגרון באופן פתאומי ממחלת הצהבת.
נפוצה שמועה כי מרן בעל ה'חפץ חיים' זי"ע הטיל פולסא דנורא על לאון טרוצקי, ראש המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות שביקש להכרית את היהדות. לא חלפו ימים רבים וטרוצקי נפל מגדולתו וחוסל, אם כי להיסטוריונים אין בסיס מוסמך לכך.
בשנות ה-90, כאשר פרויקט מגורים ביפו איים לפגוע בקברים עתיקים, פורסם חרם חמור מטעם בית הדין של העדה החרדית נגד המעורבים. היזם, איל רגוניס, נפטר בגיל צעיר, והמאמינים זוקפים זאת לחומרת החרם.
המקרים הפוליטיים בעשורים האחרונים
בשלושת העשורים האחרונים נעשה שימוש בטקס בעיקר על ידי פעילי ימין קיצוני, שאינם נמנים על הציבור החרדי, כחלק ממאבקים פוליטיים. ערב הסכמי אוסלו, ערך פעיל הימין אביגדור אסקין טקס מול בית ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. לימים זיכתה אותו הפרקליטות מאישום זה.
בעיצומו של חורבן גוש קטיף בשנת 2005, ערכו פעילי ימין טקס נגד אריאל שרון בראש פינה. שנה לאחר מכן נערך טקס דומה נגד מחליפו אהוד אולמרט. עם הקמת ממשלת בנט-לפיד בשנת 2021, הופץ כרוז הקורא ל"פולסא דנורא נגד הרשע בנט שרוצה לפגוע בעולם התורה".
המצב המשפטי: חוסה תחת חופש הפולחן
למרות הסערה הציבורית, מבחינה חוקית מדינת ישראל אינה אוסרת על קיום הטקס. באוגוסט 2005 קבע היועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, כי אין מקום להעמיד לדין את הפעילים שערכו את הטקס נגד שרון. בנימוקו הסביר כי מאחר והמשתתפים פונים בתפילה לאל ולא לבני אדם, הדבר חוסה תחת חופש הביטוי והפולחן ואינו נחשב להסתה פלילית.
כעת, על רקע הסלמת המעצרים וההפגנות הסוערות, נותרה השאלה האם היוזמה הנוכחית תצא אל הפועל. גורמים בעדה החרדית מדגישים כי ללא אישור מפורש של גדולי התורה, לא יתקיים כל טקס. "זה לא משהו שעושים בקלות ראש", מסביר גורם בעדה, "זה דורש הכרעה רוחנית ברורה מההנהגה".
בינתיים, המתיחות בין הציבור החרדי למערכת המשפט ממשיכה להסלים, כאשר עשרות מפגינים עדיין מצויים במעצר בעקבות ההפגנה מול ביתו של השופט סולברג, והמאבק על עתיד לומדי התורה נמשך במלוא העוצמה.
0 תגובות