מודל דמוגרפי חדש שפותח על ידי המכון לחקר ההגירה מחדש מציג תחזית יוצאת דופן לגבי הרכב האוכלוסייה במדינות אירופה. המודל בוחן מתי עשוי שיעור האוכלוסייה המהגרת לעבור את רף 50 האחוזים במדינות שונות ביבשת.
המחקר מכסה 15 מדינות אירופיות ומבוסס על מודל מתמטי המשלב נתוני גיל, מין, ילודה, תמותה, הגירה נכנסת והגירה יוצאת. התחזית ממשיכה את המגמות הדמוגרפיות שנמדדו בשנים האחרונות ומקרינה אותן אל העתיד.
על פי הנתונים העדכניים, שווייץ צפויה להיות המדינה הראשונה שבה שיעור האוכלוסייה המהגרת יעבור את מחצית האוכלוסייה, כבר בשנת 2038. כיום עומד שיעור זה על כ-41.2 אחוזים לפי הגדרת המודל.
בלגיה צפויה להגיע לנקודת המעבר בשנת 2044, כאשר כיום כ-36.6 אחוזים מאוכלוסייתה מוגדרים כמהגרים במסגרת המודל.
גרמניה צפויה להגיע לנקודת המעבר בשנת 2045. המודל הגרמני מבוסס על ההגדרה הרשמית של רקע הגירתי, הכוללת אנשים שנולדו ללא אזרחות גרמנית או אנשים שלפחות אחד מהוריהם נולד ללא אזרחות גרמנית.
בשבדיה, שבה שיעור האוכלוסייה המהגרת עומד כיום על כ-36.8 אחוזים, נקודת המעבר צפויה להגיע בשנת 2046. באוסטריה המודל מציב את נקודת המעבר בשנת 2052, כאשר שיעור האוכלוסייה המוגדרת כמהגרת עומד כיום על כ-29.1 אחוזים.
בריטניה נמצאת אף היא בטווח זמן דומה. המודל צופה שנקודת המעבר תגיע בשנת 2053. במקרה הבריטי נעשה שימוש בנתוני מפקד האוכלוסין ובהגדרה המבוססת על מוצא אתני, כאשר הקבוצה המוגדרת כאוכלוסייה מקומית כוללת בעיקר לבנים בריטים ולבנים אירים.
בספרד נקודת המעבר ממוקמת בשנת 2057, בהולנד בשנת 2058, ובאירלנד בשנת 2077.
צרפת מופיעה במודל עם נקודת מעבר סביב שנת 2050, אולם כאן מדובר בנתון שמקורו בתרחיש גבוה של מצפה ההגירה והדמוגרפיה הצרפתי ולא בחישוב עצמאי של המודל. לכן הנתון הצרפתי שונה מבחינה מתודולוגית משאר המדינות.
התחזיות מגיעות על רקע שינוי דמוגרפי רחב יותר ביבשת. לפי נתוני יורוסטאט, בשנת 2024 נכנסו למדינות האיחוד האירופי כמעט שישה מיליון מהגרים, כאשר כ-4.2 מיליון מהם הגיעו ממדינות שאינן חברות באיחוד. ספרד, גרמניה, איטליה וצרפת היו היעדים המרכזיים.
במקביל, אירופה מתמודדת עם הזדקנות אוכלוסייה ושיעורי ילודה נמוכים. התחזיות הרשמיות של יורוסטאט צופות שאוכלוסיית האיחוד האירופי, המונה כ-451.8 מיליון בני אדם בשנת 2025, תגיע לשיא קל ולאחר מכן תחל לרדת — לכ-445 מיליון בשנת 2050 ולכ-399 מיליון בשנת 2100.
המודל אינו מחשב רק את מספר התושבים הכולל, אלא עוקב אחר היחס בין שתי קבוצות אוכלוסייה לאורך זמן. נקודת המעבר מוגדרת כשנה הראשונה שבה הקבוצה המוגדרת כמהגרת עוברת את רף 50 האחוזים מכלל האוכלוסייה.
המודל מציג גם תרחיש חלופי שבו היקף ההגירה הנכנסת יורד באופן חד ומתווספת הגירה חוזרת. עם זאת, עיקר תשומת הלב בדוח מופנית לתרחיש שבו התנאים הדמוגרפיים שנמדדו בשנים האחרונות נמשכים.
על פי החישוב, שווייץ נמצאת במרחק של כ-12 שנים בלבד מנקודת המעבר, בלגיה כ-18 שנים, גרמניה כ-19 שנים, שבדיה כ-20 שנים ואוסטריה כ-26 שנים.
0 תגובות