

יהלום משושה, הידוע גם בשם לונסדאלייט (Lonsdaleite), התגלה לראשונה ב־1967 במטאוריט קניון דיאבלו שבאריזונה - שריד לפגיעת מטאור בעבר. בניגוד ליהלום רגיל בעל מבנה גבישי קובייתי, ליהלום המשושה מבנה אטומי ייחודי המעניק לו קשיות תיאורטית גבוהה אף יותר. לאורך עשרות שנים ניסו חוקרים ברחבי העולם לייצר גרסה טהורה של החומר במעבדה, אך הצליחו לקבל בעיקר יהלומים קוביים או תערובות של שני הסוגים.
השיטה החדשנית ששינתה את המשחק
צוות החוקרים הסיני, בהובלת מרכז המחקר למדע בלחצים גבוהים ואוניברסיטת האקדמיה הסינית למדעים בשיאן, הצליח במשימה בזכות שילוב של שני חידושים. ראשית, נעשה שימוש בגרפיט טבעי חד-גבישי ונקי לחלוטין מזיהומים - חומר גלם שאפשר יצירת גבישים אחידים ומסודרים במיוחד. שנית, החוקרים הפעילו תהליך הדרגתי של דחיסת הגבישים בתנאים של טמפרטורה ולחץ גבוה, תוך ניטור בזמן אמת בעזרת קרני רנטגן, שאיפשר שליטה מדויקת במבנה האטומי ומניעת פגמים. התוצאה: גבישים טהורים של יהלום משושה בגודל של כ־100 מיקרומטר, הראשונים שנצפו בגודל כזה.
קשיות עליונה ועתיד תעשייתי מזהיר
בעוד שיהלום רגיל הוא החומר הטבעי הקשה ביותר הידוע כיום, יש לו נקודות חולשה שבהם מתרחשת החלקה מבנית תחת לחץ. המבנה המשושה מבטל חולשה זו, ומקנה ליהלום המשושה חוזק תאורטי העולה על זה של יהלומים קוביים. לדברי פרופ’ הו-קואנג מאו, מומחה בעל שם עולמי ללחצים גבוהים, ההישג מהווה "פתיחת שביל חדש" ליצירת חומרים סופר-קשים וכן מכשירים אלקטרוניים מתקדמים. היישומים הפוטנציאליים כוללים ציוד תעשייתי לעיבוד חומרים קשים במיוחד, רכיבים אלקטרוניים עמידים לתנאים קיצוניים, וכלים רפואיים מדויקים.
0 תגובות