ביום שישי ה-15 באוגוסט, אלסקה עומדת להפוך למוקד עולמי של דיפלומטיה, כשהעיניים של העולם כולו יהיו נשואות למפגש נדיר בין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין.
שני מנהיגי המעצמות החזקות בעולם יתכנסו לדיון פנים אל פנים בניסיון להביא לסיום המלחמה המתמשכת באוקראינה – משימה שמאז פרוץ הפלישה הרוסית ב-2022 הפכה לאחת מהאתגרים הבולטים בזירה הבינלאומית.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
נשיא ארה"ב כבר ניסה הכל, או כמעט: דיפלומטיה, שיחות טלפון, איומים בסנקציות, ואפילו אמירות על שלום ש"נמצא ממש מעבר לפינה", התבטאויות סנסציוניות שהיו אמורות לייצר מציאות - ויצרו בעיקר כותרות.
לפי הערכות עדכניות, מידי שבוע נהרגים אלפי חיילים משני הצדדים, בזירה המלחמה המדממת ביותר בעולם מאז מלחמת העולם השנייה. מיליוני חיילים נפגעו, רובם איבדו את חייהם. והמלחמה עוד לא תמה.
נשיא ארה"ב שולף אפוא מהשרוול תרגיל דיפלומטי נוסף, שספק רב אם יביא לתוצאה קונקרטית, מלבד עוד התבטאויות חסרות הקשר האופייניות למנהיג העולם החופשי הנוכחי.
הבחירה באלסקה אינה מקרית. המדינה, שנרכשה מרוסיה בשנת 1867 והפכה למדינה אמריקאית רק ב-1959, נושאת בחובה זיכרון היסטורי עמוק. הבחירה במקום משדרת מסר סמלי מובהק – מפגש בין שתי מדינות שכנות, מחוברות באופן גיאוגרפי והיסטורי, אך מנותקות פוליטית ועימותית.
אלסקה היא גם הנקודה הקרובה ביותר בגלובוס בין ארה"ב לרוסיה, סוג של אמירה שאמורה לשדר קירבה בין המדינות שיחסיהן ידעו עליות - ובעיקר מורדות.
יורי אושקוב, עוזרו הבכיר של פוטין, ציין כי "הגיוני למדי שהמשלחת שלנו פשוט תטוס מעל מצרי ברינג למפגש חשוב כל כך בין שתי המדינות". האזכור של מצרי ברינג, רק רוחב כמה עשרות קילומטרים, מדגיש את הקירבה הפיזית שמנוגדת למרחק הפוליטי והדיפלומטי העצום שמפריד בין המדינות.
אלסקה כבר חוותה אירועים דיפלומטיים בעבר. בפברואר 2021 התקיימה שם פגישה מסעירה בין צוותי הדיפלומטיה והביטחון הלאומי של הנשיא ג'ו ביידן לנציגים הסינים, שהסתיימה בעימות מתוח, עם האשמות הדדיות של סין על "התנשאות והצביעות" האמריקאית. הפעם, המקום נבחר בכוונה להשאיר את הנשיאים מחוץ לסערת ביקורת ציבורית, תוך שמירה על מיקוד פנימי בשיחות בין השניים.
הפגישה תתקיים בבסיס הצבאי המשותף אלמנדורף-ריצ'רדסון – אתר אסטרטגי של הצבא האמריקני המשתרע על פני 64,000 דונם. הבסיס, הגדול ביותר באלסקה, הוא מוקד מוכנות צבאית לאזורים הארקטיים ונחשב לנקודת מפתח בתכנון ותיאום של פעילויות צבאיות. הבחירה בבסיס מדגישה את החשיבות הביטחונית של המפגש, לצד הפן הסמלי של אירוח שני מנהיגים בעלי עוצמה, במתקן שמייצג את המוכנות האמריקאית הגבוהה ביותר.
המפגש מגיע אחרי קיץ מלא ניסיונות דיפלומטיים שנועדו להביא את רוסיה ואוקראינה לשולחן המשא ומתן – ניסיונות שכשלו כאמור במידה רבה.
טראמפ, כבר עוד בתקופת הקמפיין שלו, טען בראיון לרשת CNN כי הוא יכול להביא לסיום המלחמה בתוך 24 שעות מרגע כניסתו לבית הלבן, ואף הצהיר שוב ושוב כי הפלישה הרוסית לא הייתה מתרחשת אם הוא היה נשיא באותה תקופה.
טראמפ, בנסיונו להתנער מהכישלון הצורב שלו לסיים את מלחמת הדמים, כינה מספר פעמים את המלחמה כ"מלחמתו של ביידן".
במהלך הקיץ הוא קיים שלוש פגישות בלתי רשמיות וניסיונות לתווך בין הצדדים, אך השיחות לא צלחו והפערים נותרו עמוקים.
סוגיה נוספת שהביאה להכרזה על הפגישה היא אולטימטום שהציב טראמפ לפוטין: עד ה-8 באוגוסט עליו להסכים להפסקת אש או להתמודד עם סנקציות חמורות נוספות מצד ארצות הברית. כאשר התאריך עבר והסכם הפסקת האש לא הושג, טראמפ הכריז במקום זאת על מפגש אישי באלסקה שבוע לאחר מכן. ההכרזה על הפגישה עוררה גל של ספקולציות, אך גם תחושה של אכזבה מצד המערב על כך שטראמפ שוב לא עמד במילתו מול פוטין.
מבחינת פוטין, התוצאה לא יכולה הייתה להיות טובה יותר: ביטול הסנקציות מצד ארה"ב, בתמורה לפגישה מתוקשרת היטב בה הוא נראה לצד מנהיג המערב. כך פוטין נרוויח פעמיים: גם הוא לא נענש, וגם הוא מקבל לגיטימציה בינלאומית.
הנשיא פוטין גם הוסיף כי הוא מסרב להיפגש עם זלנסקי כי "לא בשלה העת", למרות שהוא טען באותו משפט ש"אין לו בעיה לפגוש אותו".
למרות ההתרגשות והציפיות הגבוהות - ואולי בגללן - בבית הלבן מיהרו להנמיך ציפיות ולהדגיש כי מדובר ב"תרגיל הקשבה" - הזדמנות להקשיב ולבחון את עמדות פוטין יותר מאשר להביא להסכם ישיר.
דוברת הבית הלבן, קרוליין לוויט, ציינה כי טראמפ אף עשוי לנסוע לרוסיה בהמשך, והפגישה באלסקה היא רק שלב ראשון בתהליך שעדיין לא ברור לאן יוביל. טראמפ עצמו הגדיר את המפגש כ"שיחת היכרות" שמטרתה לשכנע את פוטין לשים סוף למלחמה, וכי הוא רואה בה הזדמנות "לבדוק את הקרקע" לפני צעדים נוספים. "אני אגיד לו לסיים את המלחמה", אמר טראמפ לעיתונאים.
חלק מהפרטים של ההכנה לפגישה נחשפו גם דרך שליחו המיוחד של טראמפ, סטיב ויטקוף, שנפגש לאחרונה עם פוטין במוסקבה.
השיחות, לפי תיאורים רשמיים, היו "פוריות במיוחד" - אך ללא הסכמות מעשיות ברורות. ההתרחשויות הללו מדגישות עד כמה המפגש באלסקה אינו מוביל בהכרח להסכם מיידי, אלא נועד להבהיר עמדות, להעריך את הכיוונים האפשריים ולהתוות מסלול להמשך המו"מ.
נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, לא יגיע לפסגה, למרות רצונו העז להתייצב מול אויב העם - ולדימיר פוטין.
טראמפ הצהיר כי "הוא יכול לבוא, אבל כבר היה בהרבה פגישות". עם זאת, טראמפ הבטיח כי זלנסקי יהיה הראשון שישוחח עמו לאחר הפסגה. כמו כן, נקבעה פגישה וירטואלית בין השניים יומיים קודם לכן, בהשתתפות מספר מנהיגים אירופיים.
פוטין מצידו ביקש למנוע את נוכחותו של זלנסקי, אך בעבר טראמפ הביע נכונות למפגש משולש הכולל את שלושת המנהיגים. זלנסקי הבהיר בפומבי כי כל החלטה שתתקבל בלעדיו תהווה "החלטה מתה".
גם אירופה הסכימה לעמדה של אוקראינה, לפיה "רק אוקראינה יכולה להחליט על עתידה". כלל מדינות אירופה, למעט הונגריה בראשות חברו של פוטין ויקטור אורבן, חתמו בתחילת השבוע על מכתב שיועד להעביר את המסר הנ"ל לטראמפ.
במרכז המחלוקות עומדות סוגיות קריטיות של שטחים וכיבוש: טראמפ הצהיר כי ינסה להחזיר לאוקראינה חלק מהשטחים הכבושים, אך לא פסל אפשרות ל"חילופי שטחים". לאחרונה, הבהיר טראמפ באופן ברור יותר כי בעיניו כל הסדר עתידי יכלול "חילופי שטחים", ובמילים מכובסות פחות: אוקראינה תצטרך לוותר על שטח - והרבה.
אוקראינה, לעומת זאת, עומדת על כך שלא תקבל את השליטה הרוסית באזורים שונים, כולל חצי האי קרים. פוטין דורש הכרה בשליטה הרוסית בכלל המחוזות שנכבשו במזרח, לצד הבטחת ניטרליות אוקראינה וצמצום צבאה.
העימותים הפוליטיים אינם מוגבלים לגבולות אוקראינה בלבד. ממשל טראמפ שוקל עסקת הפסקת אש שתחזיר חלק מהשליטה לאוקראינה ותותיר את רוסיה שולטת בחלקים מסוימים של חבל הדונבאס וקרים.
על פי מקורות בארה"ב, החזקה של רוסיה בחרסון ובזפוריז'יה תותר במידה מסוימת, אך בתמורה על רוסיה לוותר על חלקים אחרים של שטחים כבושים. סגן הנשיא ג'יי.די. ואנס אמר בריאיון כי "זה לא הולך לשמח אף אחד", אך הוסיף כי "צריך להפסיק להאשים ולהושיב את האנשים לשולחן".
מאחורי ההכרזות הציבוריות והראיונות נמצאת תמונה מורכבת: שני מנהיגים עוצמתיים, כל אחד עם האינטרסים והאילוצים שלו, מתכנסים במקום שמחבר בין היסטוריה לפוליטיקה, בין קרבה גיאוגרפית למרחק מדיני, וכל העולם צופה בניסיון למצוא פתרונות למלחמה שהביאה סבל והרס אדירים. אלסקה, עם ההרים הקפואים והנופים המרהיבים, היא לא רק רקע - היא חלק מהסיפור, שמסמל גם את המתח בין שכנות קרובה למאבק עוצמתי.
למזרח התיכון, לאירופה ולכל העולם, הפגישה באלסקה אינה רק מפגש בין שני נשיאים. היא מבחן לדיפלומטיה מודרנית, למנהיגות ולהשפעה של ארה"ב ורוסיה בזירה הגלובלית.
פרשנים בארצות הברית מסבירים שהפגישה בין פוטין לטראמפ תיראה קצת כמו קרב הורדת ידיים: שני המנהיגים יצטרכו לחזור מאלסקה עם מסר של ניצחון, בעוד העמדות שלהם כל כך רחוקות האחת מהשנייה - מי שימצמץ ראשון - יפסיד.
מצד שני, מי שמכיר מעט את נשיא ארה"ב יודע שלא תהיה בעיה לטראמפ לצאת בבשורות פומפוזיות לאחר המפגש, גם אם לא יושג דבר בשיחה עם פוטין - בדיוק כמו שהוא עשה פעמים רבות בשלל נושאים מדיניים.
הצלחת הפגישה או כישלונה תשפיע לא רק על המלחמה באוקראינה, אלא גם על יחסי הכוחות הבינלאומיים ועל הדרך שבה מנהיגים בעולם יגשו למו"מ מול מדינות אחרות בעתיד.
האירופאים פסימיים מהפגישה, וזלנסקי מודאג לא פחות. בפיהם הם אמנם מברכים, אך בליבם מקללים את האדם שמצליח פעם אחר פעם להתל בנשיא ארה"ב, ולעצור אותו רגע לפני שהוא מקבל החלטה קונקרטית נגד מוסקבה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
האם הפגישה ההיסטורית בין שני הנשיאים תביא בכל זאת בשורה לאוקראינה? או שטראמפ נפל שוב בקסמו של פוטין ובפח שהוא טמן לו?
כך או כך, דבר אחד בטוח: מפגש הפסגה הזה הולך לספק לעיתונאים הרבה מאוד כותרות. נקווה שהפעם, טראמפ יידע להפוך את אותן כותרות למציאות של שלום באוקראינה המדממת.
0 תגובות