חברת ויקטורינוקס (Victorinox), יצרנית אולר הצבא השוויצרי האייקוני, נאבקת לשמור על יציבות עסקיה בשוק האמריקני המאתגר. החברה, שמזוהה עם הצלב הלבן על גבי מגן אדום, נמצאת בעיצומו של מאמץ אסטרטגי שמטרתו להמשיך ולהחזיק את המחירים לצרכן בארה"ב. האתגרים הללו מתרחשים על רקע מתיחות סחר מתמשכת.
טראמפ הטיל מכסים בשיעור של 39% על ייבוא סחורות משווייץ באוגוסט האחרון, במטרה לצמצם את הגירעון המסחרי של ארה"ב מול המדינה. מנכ"ל ויקטורינוקס, קארל אלזנר, הזהיר כי אם המכסים יישארו בתוקף, מדובר ב"מצב מאתגר במיוחד", וכי ההיטל הנוכחי יעלה לחברה כ-13 מיליון דולר בשנה.
שוק ארה"ב היווה כ-13% מסך המכירות של ויקטורינוקס בשנת 2024, שהסתכמו ב-417 מיליון פרנק שוויצרי (כ-519 מיליון דולר). אלזנר ציין כי אם המכס בשיעור 39% יישאר, כל מוצר שהחברה שולחת לארה"ב יפסיד כסף.
האולר האדום-כסוף המובהק, שהפך פופולרי בארצות הברית בזכות חיילים שהוצבו באירופה לאחר מלחמת העולם השנייה, הוא רק חלק מהזהות של ויקטורינוקס. החברה, שקיימת כבר 125 שנה, הוקמה ב-1884 על ידי קרל אלסנר.
אלסנר, שהוכשר כחרש סכינים בפריז וגרמניה, פתח בית מלאכה לסכינים. הוא הקים את איגוד יצרני הסכינים השוויצרי במטרה לייצר סכין לחיילי הצבא השוויצרי, שבאותה תקופה קיבל סכינים מגרמניה.
על אף שהצבא השוויצרי רכש ממנו סכינים ב-1891, הוא הפנה לו עורף לטובת יצרנים גרמנים זולים יותר. כתגובה, אלסנר הגה את "סכין הקצינים והספורט", שלא אומץ רשמית אך הפך לחביב הקצינים שרכשו אותו בעצמם – וזו הייתה הגרסה האייקונית של האולר השוויצרי שנשמרה עד היום.
קרל אלסנר קרא לחברה שהקים ב-1909 על שם אמו, ויקטוריה. מאוחר יותר, לאחר המצאת פלדת אל-חלד, נוספה הסיומת 'inox' לשם, והיא הפכה לויקטורינוקס.
בתגובה למצב הבלתי צפוי, ויקטורינוקס בחרה במדיניות "הגנתית": היא מגדילה את המלאי שלה בארה"ב ומקבלת את ההפסדים כדי להימנע מהעלאת מחירים. במחווה של "הקרבה" כדי לשמור על נתח השוק, החברה שלחה בפברואר ובמרץ שני מכולות נוספות, המכילות כ-200,000 אולרים שוויצריים ועוד 200,000 סכיני מטבח ומסחריים. צעד שאמור להבטיח מלאי מספיק בארה"ב עד סוף השנה, ובמוצרים מסוימים עד מרץ 2026, ולאפשר שמירה על מחירים יציבים.
במקביל כדי להתמודד עם עלויות המכס הגבוהות, ויקטורינוקס מאיצה תוכניות אוטומציה ויעילות במפעל שלה באיבאך. בנוסף, החברה שוקלת לבצע עבודות "סוף קו" מוגבלות בארה"ב, כגון ניקוי ואריזה של סכינים מסחריים, זאת על מנת להפחית את הערך החייב במכס בעת הייבוא.
עם זאת, ויקטורינוקס פסלה את האפשרות להעביר את הייצור המרכזי לארה"ב או למקומות אחרים באירופה. על מנת להיות זכאית לתווית היוקרתית "מיוצר בשווייץ", לפחות 60% מעלויות הייצור חייבות להתקיים בשווייץ. אלזנר הדגיש כי "ייצור האולר השוויצרי בחו"ל אינו אופציה", מכיוון שהמותג תלוי במורשת השוויצרית שלו.
ויקטורינוקס, ששורשיה נטועים ב-1884, נותרה אופטימית. אלזנר הביע ביטחון ואמר: "עברנו את מלחמת העולם הראשונה, השפל הגדול, מלחמת העולם השנייה, המשבר הכלכלי העולמי, משבר הנפט. זהו רק המצב המאתגר האחרון, ואני בטוח שנוכל להתגבר עליו".
0 תגובות