הרשות השופטת הודיעה היום (רביעי) על פטירתה של עדנה ארבל ז"ל, פרקליטת המדינה לשעבר ושופטת בית המשפט העליון בדימוס, בגיל 82. נשיא בית המשפט העליון השופט יצחק עמית וצמרת מערכת בתי המשפט משתתפים באבלן של שלוש בנותיה ומשפחתה.
ארבל, שהותירה חותם עמוק על המשפט הציבורי והפלילי בישראל, נודעה בקו תקיף ובלתי מתפשר לאורך עשרות שנות פעילותה. מעורבותה בפרשות רגישות ביותר עוררה לא פעם ביקורת ציבורית קשה.
מניצולת פיגוע ועד לפרקליטות המחוז
המנוחה נולדה בירושלים בשנת תש"ד (1944) למשפחת אנגלנדר. את לימודי המשפטים החלה בשלוחה התל אביבית של האוניברסיטה העברית וסיימה אותם בשנת 1967. בשנת 1971, כעורכת דין צעירה, ניצלה בנס כאשר נורתה ברגלה מכדור תועה במהלך קרב יריות פלילי שהתרחש בתוך אולם בית המשפט המחוזי בתל אביב – אירוע קשה שבו נרצח נאשם אחד ואחר נפצע קשה.
שנה לאחר מכן, בשנת 1972, החלה את דרכה המקצועית בפרקליטות מחוז מרכז. בשנת 1984 מונתה לפרקליטת המחוז, ובתפקיד זה הייתה מעורבת בפרשות ביטחוניות וציבוריות מטלטלות: היא הייתה חברה בוועדה מטעם היועמ"ש לעניין פרשת קו 300, וסייעה לוועדת כהן שחקרה את אירועי הטבח בסברה ושתילה. בשנת 1988 עברה אל כס השיפוט ומונתה לשופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב.
הכהונה הסוערת כפרקליטת המדינה
בינואר 1996 מונתה ארבל לתפקיד פרקליטת המדינה ה-8. בתקופה זו הובילה קו אקטיביסטי ותקיף במיוחד, שהתמקד בחקירות והעמדה לדין של אישי ציבור בכירים. קו זה עורר טענות קשות על "רדיפה" משפטית ועל ניסיונות להצר את צעדיהם של נבחרי ציבור מן המחנה הלאומי.
בין התיקים הבולטים: בשנת 2000 המליצה להעמיד לדין את ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה באשמת ניסיון לקבלת דבר במרמה בפרשת עמדי. המלצתה נדחתה על ידי היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, שהחליט לסגור את התיק מחוסר ראיות מספיקות.
בשנת 2004 המליצה להגיש כתב אישום חריג נגד ראש הממשלה אריאל שרון ובנו גלעד בגין לקיחת שוחד בפרשת האי היווני. המלצה זו נדחתה בנחרצות על ידי היועמ"ש מני מזוז בשל היעדר ראיות, דבר שהוביל לעימות חזיתי ומתוקשר בין השניים.
אחת הפרשות הכואבות ביותר עבור מחנה הימין הייתה תיק שר המשפטים יעקב נאמן ז"ל. ארבל דחפה להגשת כתב אישום נגדו מיד עם מינויו לשר המשפטים בממשלת נתניהו הראשונה ב-1996, מה שאילץ אותו להתפטר. נאמן זוכה לבסוף לחלוטין בבית המשפט, שקבע כי פעל בתום לב. הפרשה עוררה זעם רב וטענות כי הפרקליטות ביצעה "סיכול ממוקד" לשר שביקש לערוך רפורמות במערכת המשפט.
בנוסף, הובילה להגשת כתבי אישום נגד אביגדור קהלני ורפאל איתן (רפול) ז"ל – שניהם זוכו לבסוף בדין באופן מלא. מנגד, חתמה על עסקת הטיעון נגד מו"ל "מעריב" עופר נמרודי.
הסערה סביב המינוי לבית המשפט העליון
בשנת 2004 הועמדה מועמדותה לשיפוט בבית המשפט העליון. המינוי נתקל בהתנגדות עזה מצד גורמים רבים בימין הפוליטי ובוועדת החוקה של הכנסת, שטענו כי סגנונה המשפטי והחלטותיה הקודמות פוסלים אותה מלכהן בערכאה העליונה.
בנוסף, העיתונאי יואב יצחק עתר לבג"ץ נגד המינוי וחשף סערה ציבורית נוספת: במשך שנים ארוכות הציגו קורות חייה הרשמיים מצג לפיו היא מחזיקה בתואר שני במשפטים משנת 1979, בעוד שבפועל החזיקה בתואר ראשון בלבד. רק לאחר הפרסום תוקנו קורות החיים באתר הרשות השופטת. למרות הביקורת, עתירתו של יצחק נדחתה, וארבל מונתה לכהונה ברוב של 7 מתוך 9 חברי הוועדה.
עשור בעליון ותפיסת עולם "חברתית"
במהלך עשר שנות כהונתה בבית המשפט העליון, עד לפרישתה בשנת 2014, ייצגה ארבל קו שיפוטי אקטיביסטי מובהק. בפסקי הדין שלה הרבתה להדגיש את החובה לעמוד "לצידו של החלש". היא קידמה שיקולים של צדק חלוקתי, הגנה על הצרכן מול תאגידים וחברות ביטוח, ופעלה לצמצום תקופות התיישנות כדי לאפשר לאזרחים חלשים ומחולים לתבוע את זכויותיהם.
לאחר פרישתה מהעליון, המשיכה לפעול במערכת וכיהנה ב"וועדת השתיים" – הוועדה המייעצת החסויה המסייעת לנשיא בית המשפט העליון בגיבוש המלצות על קידום שופטים, ועדה שאף היא ספגה ביקורת לאורך השנים על חוסר שקיפותה.
עדנה ארבל הייתה נשואה לאורי ארבל ז"ל, והותירה אחריה שלוש בנות ומשפחה.
0 תגובות