השופטת עינב גולומב מבית המשפט המחוזי בנוף הגליל־נצרת הכריעה בחודש שעבר בסכסוך משפטי בין שכנים בצפת, שעניינו שביל גישה משותף ברוחב 1.4 מטר. בפסק הדין נקבע כי לתובעת קיימת זכות מעבר בשביל, אולם השכנים יוכלו לבטל זכות זו אם ישלמו לה סכום של 26,000 שקלים.
השביל המדובר עובר בגבול המפריד בין שתי החלקות ומשמש כדרך גישה לבתי שני הצדדים. כמחצית מרוחבו, כשבעים סנטימטר, נמצאת בתחומי חלקת התובעת, והמחצית הנוספת בשטח השכנים. במשך עשרות שנים נעשה שימוש משותף בשביל על ידי דיירי שני הבתים, אך בתחילת שנת 2022 ביקשו השכנים להקים קיר בגבול החלקות ולחלק את השביל לשניים.
התובעת הגישה תביעה לבית המשפט בטענה שהשביל תוכנן מראש לשמש ככניסה משותפת לשתי החלקות. לטענתה, חלוקת השביל תותיר בידיה מעבר צר של שבעים סנטימטר בלבד, שאינו מספק גישה ראויה לביתה, במיוחד לאור בעיות רפואיות שמהן היא סובלת.
השכנים מצידם טענו כי רכשו את הנכס כאשר לא הייתה רשומה בטאבו זיקת הנאה לטובת התובעת. לדבריהם, היחסים בין הצדדים הידרדרו עד כדי בלתי נסבלים, והקמת המחיצה נועדה לשמור על פרטיותם ועל ביטחונם האישי.
בית המשפט קבע כי מהסכם הרכישה המקורי, מפרט המכר והתוכנית החלה על המקרקעין עולה בבירור שהשביל נועד לשמש את שתי החלקות. עוד נקבע כי השכנים ראו לפני רכישת הנכס את השימוש המשותף בשביל, אך לא טרחו לברר אם קיימת לשכנה זכות מעבר.
השופטת קבעה כי השכנים רכשו את זכויותיהם תוך "עצימת עיניים" לאפשרות שלתובעת קיימת זכות קודמת. יחד עם זאת, היא קיבלה את טענתם שהיחסים המעורערים והרצון ליצור הפרדה בין הבתים מהווים טעמים לגיטימיים לביטול השימוש המשותף. בפסק הדין צוין כי "יחסי השכנות בין הצדדים אינם טובים, בלשון המעטה".
מומחה שמונה מטעם התובעת העריך את עלות הרחבת השביל בשטחה על סך 52,000 שקלים. על בסיס אומדן זה קבע בית המשפט כי העלות תחולק בין הצדדים, והשכנים ישלמו לתובעת מחצית הסכום – 26,000 שקלים.
אם הסכום לא ישולם תוך תשעים יום ממועד מתן פסק הדין, ניתן יהיה לרשום את זיקת ההנאה לטובת התובעת בלשכת רישום המקרקעין. אם התשלום יבוצע במועד, זכות המעבר תבוטל, אך השכנים לא יורשו לשנות את השביל במשך ארבעה חודשים ממועד התשלום. בית המשפט לא חייב אף אחד מהצדדים בהוצאות משפט.
0 תגובות