ראש הממשלה בנימין נתניהו חשף היום (שלישי) בוועידת הנגב 2026 בדימונה, כי ביקר היום במתקן הגרעיני בעיר. החשיפה הבלתי צפויה הגיעה במהלך נאום שנשא בהיכל התרבות, בו השתתפו בכירי ממשלה, ראשי רשויות ואנשי אקדמיה.
"ביקור שקיימתי עם רעייתי שרה בקיבוץ ניר עוז, בבית שעבר. אמרתי שם במילים ברורות: אנחנו נשקם פי כמה את אזור עוטף עזה שנפגע בטבח הנורא של השבעה באוקטובר", אמר נתניהו. "וכך אנחנו עושים בפועל. לא רק שאמרתי, אנחנו עושים. בעזרת מנהלת התקומה, שמוביל ידידנו משה אדרי, שעכשיו נמצא לא רחוק מכאן, ביקרנו אותו ב... אהה... שם מייצרים טקסטיל, במפעל הטקסטיל".
הפליטה המילולית של ראש הממשלה, שכינה את המתקן הגרעיני "מפעל טקסטיל", עוררה תשומת לב מיוחדת. כידוע, המתקן בדימונה נקרא בשפה הרשמית "מכון למחקר גרעיני" אך מכונה "מפעל טקסטיל", כשם קוד עממי שנועד להסתיר את ייעודו האמיתי.
במהלך הנאום, נתניהו העביר מסר ברור ומאיים למנהיגי איראן. "אני אומר למנהיגי איראן: אם תתקפו אותנו זה לא יהיה שידור חוזר. תהיה תגובה הרבה הרבה יותר עוצמתית מבעבר", הבהיר ראש הממשלה.
הבלוף שנולד במסוק
כדי להבין איך הפך המונח "טקסטיל" למילה נרדפת לאטום, צריך לחזור לקיץ של שנת 1960. שגריר ארצות הברית בישראל דאז משקיף מחלון מסוקו על דיונות החול הבלתי נגמרות של הנגב, ומבחין פתאום באפרוריות של אתר בנייה ענק ומסתורי בלב השממה. כשהוא תוהה בקול רם מה נבנה שם, המארחים הישראלים שלו משתתקים. אחרי שניות ארוכות של מתח, אחד מהם שולף את התירוץ הראשון שעולה לו בראש: "אה, זה סתם מפעל טקסטיל".
הבלוף הזה החזיק מעמד בקושי ארבעה חודשים. בדצמבר של אותה שנה, כותרת ענק בשער ה"ניו יורק טיימס" חשפה בפני העולם את האמת: המדינה היהודית הקטנה מקימה כור גרעיני בחצר האחורית שלה. לראש הממשלה דוד בן-גוריון לא נותרה ברירה אלא לעלות לדוכן הכנסת ולהודות בקיומו של המוסד הרגיש, תוך שהוא מתעקש על התחמקות דיפלומטית אלגנטית: "הכור מיועד למטרות שלום ומחקר בלבד".
הנשיא האמריקאי הטרי, ג'ון פ. קנדי, לא קנה את הסיפור וניסה להפעיל מכבש לחצים עצום כדי לעצור את הפרויקט, מחשש למירוץ חימוש אזורי. גם בתוך הבית פנימה הסערה רתחה. מדענים ופוליטיקאים ישראלים הזהירו כי הכנסת נשק גרעיני למזרח התיכון היא משחק באש, שכן שטח קטן כמו זה של ישראל לא יוכל לשרוד מאזן אימה גרעיני מול השכנות.
מנגד, בן-גוריון ושמעון פרס דחפו קדימה בטענה שרק יכולת כזו תרתיע את האויב מאיום קיומי. בסופו של דבר הושגה פשרה פנימית ומתוחכמת: ישראל תהפוך למדינת "סף", כזו שמסוגלת לייצר נשק אך לא מצהירה על כך באופן רשמי. כך נולדה "מדיניות העמימות" והביטוי האלמותי "לפי מקורות זרים".
האנטומיה של המעצמה השקטה
אותן הדלפות, לצד מחקרים בינלאומיים שפורסמו לאורך השנים, איפשרו לשרטט את מבנה "הקריה למחקר גרעיני" – עיר קטנה של מדע וטכנולוגיה המורכבת ממספר מתקנים ייעודיים:
- ליבת האנרגיה (מכונים 1 ו-5): המבנה הכיפתי המפורסם שנראה למרחקים מאכלס את כור המים הכבדים. ההערכות הן שהספקו האמיתי שודרג משמעותית מההספק המוצהר של 24 מגה-ואט לטווח של 70 עד 150 מגה-ואט. בסמוך אליו פועל מתקן הציפוי למוטות הדלק המניעים את המערכת כולה.
- אשפה גרעינית ושימושים צבאיים (מכונים 4 ו-10): פסולת הקרינה מטופלת במתקן מיוחד לפני הטמנתה בבטן האדמה, ובמקביל מיוצר במתחם אורניום מדולדל המשמש לייצור פגזים מיוחדים חודרי שריון.
- תשתית וחינוך (מכון 6): לצד תחנת כוח עצמאית המספקת חשמל לכלל המתקנים, פועל בתוך הקריה בית ספר תיכון מקצועי שמכשיר את דור העתיד של עובדי המכונאות, הריתוך והחשמל של האתר.
הסדק בחומה של ואנונו
במשך שנים רבות הנוסחה הזו עבדה בצורה מושלמת, עד שבשנת 1986 הגיע טכנאי זוטר בשם מרדכי ואנונו וסדק את חומת השתיקה. ואנונו, שעזב את עבודתו בקמ"ג, לקח איתו כמה סרטי צילום ומסר אותם לעיתון הבריטי "סאנדיי טיימס". הפרסום זיעזע את מערכת הביטחון: לפתע נחשפו לא רק צילומים פנימיים של האתר, אלא גם ההערכה הדרמטית לפיה ישראל מחזיקה במאות ראשי קרב גרעיניים.
התגובה של מערכת הביטחון הייתה מהירה ונטולת סנטימנטים. סוכני מוסד איתרו את ואנונו בלונדון, פיתו אותו להגיע לרומא באמצעות סוכנת ("סינדי"), ושם חטפו אותו, סיממו אותו והעבירו אותו בספינה לישראל. ואנונו נשפט בדלתיים סגורות ונשלח ל-18 שנות מאסר, אך המידע שחשף כבר הפך לנחלת הכלל.
המבצר המיוחד והמחיר הבריאותי
מבחינה אבטחתית, הקמ"ג היא כנראה המקום המוגן ביותר במזרח התיכון. המרחב האווירי מעליה חסום לחלוטין לטיסה, ומערכות ההגנה האווירית דרוכות 24 שעות ביממה. המחיר של הדריכות הזו נחשף במלואו ביומה הראשון של מלחמת ששת הימים ב-1967, כאשר מטוס "אוראגן" ישראלי פגוע ניסה לחזור לבסיסו, חלף מעל המרחב האסור ללא זיהוי, והופל מיד על ידי כוחותינו – אירוע שהסתיים במותו הטרגי של הטייס יורם הרפז ז"ל.
אלא שהסכנה הגדולה ביותר של הכור לא תמיד מגיעה מבחוץ. במהלך השנים עלו שאלות בטיחותיות קשות על הנעשה בתוך הכתלים. למעט תאונה קטלנית ב-1966 שבה נהרג הטכנאי אברהם גופר מפיצוץ מקומי, עיקר המאבק הציבורי נגע לבריאות העובדים. עשרות עובדי קמ"ג לשעבר חלו בסרטן ותבעו את המדינה בטענה שנחשפו לדליפות קרינה מקומיות. רק בשנת 2017 הושג הסדר פשרה שבמסגרתו שילמה המדינה מיליוני שקלים כפיצויים לחולים ולבני משפחותיהם, מבלי להודות רשמית בקשר ישיר בין העבודה בכור למחלה.
כיום, כשהכור כבר חוגג יותר משישים שנות פעילות, שאלת הגיל שלו עולה שוב ושוב. למרות שמדענים גילו בעבר למעלה מ-1,500 פגמים מיקרוסקופיים בליבת הכור, במערכת הביטחון מבהירים כי הליבה נמצאת תחת ניטור קבוע ואין בה כל סכנה. מברקי ויקיליקס חשפו בעבר כי מרבית מערכות הכור ומגדלי הקירור שלו הוחלפו לחלוטין, מה שיאפשר לו להמשיך ולפעול לפחות עד שנת 2043.
וועידת הנגב 2026
הוועידה, שמתקיימת ביוזמת משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי והרשות לפיתוח הנגב, מתמקדת בפיתוח האזור ובחיזוק החוסן הלאומי. בוועידה משתתפים שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי ח"כ יצחק וסרלאוף, יו"ר מינהלת הרשות לפיתוח הנגב וראש עיריית דימונה בני ביטון, יו"ר מועצת הרשות לפיתוח הנגב וראש עיריית באר שבע רוביק דנילוביץ', לצד שורה ארוכה של בכירי ממשלה.
נתניהו הדגיש בנאומו את חשיבות פיתוח הנגב ואת המאמצים לשיקום אזור עוטף עזה. "עושה שם עבודה נהדרת, הוא עושה עבודה נהדרת בחבל תקומה", ציין ראש הממשלה בהתייחסו למנהל התקומה משה אדרי.
החשיפה של ביקור ראש הממשלה במתקן הגרעיני, יחד עם המסר החריף לאיראן, מהווים אות ברור למשטר בטהרן כי ישראל מוכנה להגיב בעוצמה רבה לכל ניסיון תקיפה. יצוין כי בעבר פורסם כי המלאי העולמי של נשק גרעיני עומד על כ-12,187 ראשי קרב, כאשר המדינות הגרעיניות מוציאות מיליארדי דולרים על חימוש גרעיני.
0 תגובות