הורים רבים משקיעים מאמצים רבים בהדרכת ילדיהם - מסבירים להם את ההלכות, קובעים גבולות, מזכירים על חובות ומצוות. אולם האם זוהי מהות החינוך היהודי? האם תפקידנו מסתכם בהעברת רשימה של "מותר ואסור"?
המשפיע החסידי הרב אשר פרקש שליט"א ממשיך בסדרת השיעורים שלו על חינוך לאור תורת החסידות, ובפרק השלישי הוא מציג גישה יסודית שונה: תכלית החינוך אינה רק להורות לילד מה עליו לעשות, אלא לסייע לו לגלות את זהותו האמיתית.
בהסתמך על ביאור מאיר עיניים של מרן הרבי מליובאוויטש זי"ע, מסביר הרב פרקש מדוע מצוות חינוך הבנים אינה נמנית בין תרי"ג המצוות. התשובה חושפת עומק: חינוך אמיתי שייך למדרגה עמוקה יותר מציווי חיצוני. הוא נוגע בליבת הזהות - בתחושה הטבעית והפנימית של הילד שהוא יהודי, ושהיהדות היא חייו ממש.
הרב פרקש מפרט כיצד תפיסה זו משנה לחלוטין את האווירה החינוכית בבית ובמוסדות החינוך, מדוע דווקא מנהגי ישראל תופסים מקום כה מרכזי בעבודת החינוך, וכיצד ניתן לעבור מחינוך שנתפס כרשימת מטלות ארוכה - לחינוך חי, שמח ומלא משמעות פנימית.
השיעור מתקשר גם למהות חודש אלול - "אני לדודי ודודי לי": קשר עם הקב"ה שאינו נובע מחובה חיצונית בלבד, אלא מתעורר מתוך עצם הזהות והקשר הפנימי של כל יהודי עם בוראו.
פחות דרישות חיצוניות, יותר זהות פנימית - וכאשר הזהות חיה ופועמת, גם המעשים מתקבלים באופן שונה לגמרי.
0 תגובות