בעקבות פיגוע הירי המתגלגל הקשה שהתרחש הבוקר (ראשון) באזור השרון, בו נרצח אזרח ישראלי וחמישה נוספים נפצעו, פרסם השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הצהרה חריפה: "אם המחבל יתפס חי – הוא יוצא להורג, זה החוק ואנו נדרוש את ישומו. בדיוק בשביל זה עוצמה יהודית חוקקה את חוק 'עונש מוות למחבלים'". אולם מעבר לעובדה שהמחבלים חוסלו בשטח, הצהרתו של השר נתקלת בפער משמעותי מול המציאות המשפטית של החוק שאותו הוא עצמו קידם.
המחבלים ביצעו מסע רצח בארבע זירות שונות לאורך ציר הנסיעה באזור כוכב יאיר, צור יצחק וצור נתן. האירוע החל בשעה 10:34 בתחנת דלק סמוכה לכוכב יאיר, שם נפצעו שני גברים. כשלוש דקות לאחר מכן התקבל דיווח נוסף על פצוע בכניסה ליישוב צור יצחק. כוחות הביטחון הצליחו לחסל מחבל אחד, ערבי ישראלי תושב טייבה, בעוד מחבל נוסף הצליח להימלט מהזירה.
החוק אינו אוטומטי - השופטים שומרים על שיקול דעת מלא
ניתוח משפטי של חוק עונש מוות למחבלים, שאושר סופית במרץ האחרון, מגלה כי גם אם המחבל היה נתפס בחיים, הדרך אל חבל התלייה רחוקה. הקמפיין הפוליטי הבטיח "עונש מוות חובה", אך הנוסח הסופי של החוק שעבר בכנסת שומר במפורש על שיקול הדעת של בית המשפט. החוק קובע כי עונש המוות הוא ברירת המחדל, אך הוא מעניק לשופטים את הסמכות המלאה לגזור מאסר עולם במקום מוות, בכפוף לחובת נימוק.
בהתחשב במסורת המשפטית ארוכת השנים בישראל ובהתנגדותם העקרונית של השופטים לעונש מוות, ההערכה הברורה היא שבתי המשפט ישתמשו בסמכות זו ויגזרו מאסר עולם בכל תיק שיגיע לפתחם. כך למעשה, החוק שנועד להיות "אוטומטי" הפך לכלי שיקול דעת שיפוטי רגיל.
רף הוכחה מורכב: "שלילת קיומה של המדינה"
בתוך תחומי מדינת ישראל הריבונית, והשרון בכלל זה, החוק הגדיר תנאי ספציפי ומורכב מאוד להטלת העונש: על התביעה להוכיח מעבר לכל ספק סביר כי הרצח בוצע במטרה "לשלול את קיומה של מדינת ישראל". מבחינה משפטית פלילית, הוכחת מניע אידיאולוגי-קיומי כה מוגדר אצל מפגע בודד היא משימה ראייתית קשה ביותר.
הרף המשפטי הגבוה הזה צפוי למנוע מהתביעה מלכתחילה לדרוש את העונש, או להקשות על השופטים לקבלו. להבדיל מרצח על רקע לאומני רגיל, הדרישה להוכיח כוונה לשלול את קיום המדינה כולה היא מחסום משמעותי.
התנגדות גורפת של דרגי המקצוע והביטחון
במהלך הדיונים על החוק, הביעו נציגי צה"ל, שב"כ ומשרד המשפטים התנגדות עקבית ליישומו. ראשי שב"כ לשעבר ואנשי מקצוע הדגישו כי עונש מוות אינו מייצר הרתעה מול מחבלים הפועלים ממילא מתוך אידיאולוגיה של הקרבה עצמית. מערכת הביטחון אף הזהירה מפני ההשלכות המבצעיות: הוצאה להורג עלולה להפוך את המחבלים לסמלים, להצית גלי נקמה, ולהוביל לעלייה דרמטית בניסיונות חטיפת אזרחים וחיילים.
עמדה זו קיבלה חיזוק כאשר הנהגת חמאס ברצועת עזה הפיצה מסמך פנימי חריף לפעילי הארגון, בתגובה ישירה לקידום חוק עונש מוות למחבלים בכנסת. על פי דיווח בתאגיד השידור 'כאן', תוכן האיגרת כולל קריאה מפורשת להסלמת הפעילות המבצעית נגד ישראל ולמיקוד מאמצים בחטיפת חיילים, כאמצעי הבלעדי לכפיית עסקאות שחרור של אסירים פלסטינים.
הפער בין ההצהרה למציאות
הצהרתו של השר בן גביר משקפת את השאיפה הפוליטית של מפלגתו, אך אינה תואמת את נוסח החוק שעבר בקריאה שנייה ושלישית. חוק עונש מוות למחבלים אמנם פישט פרוצדורות והסיר חסמים טכניים, כמו הדרישה להחלטה פה אחד באיו"ש, אך הוא השאיר את ההחלטה הסופית והמכריעה בידי השופטים.
מאחר שהחוק אינו כולל ענישה אוטומטית, ומאחר שכל הדרגים המשפטיים והביטחוניים מתנגדים להפעלתו, החוק נותר כלי הצהרתי על הנייר בלבד. גם אם מחבלים בעתיד ייעצרו בחיים, הסיכוי שמערכת המשפט תשלח אותם אל חבל התלייה נותר אפסי. כך, הפער בין ההבטחה הפוליטית למציאות המשפטית נותר פעור.
0 תגובות