בעשורים האחרונים, הקרחון עצום הנקרא A23a היה סמל לעוצמת הקוטב הדרומי, מאז ניתוקו ממדף הקרח פילכנר ב-1986. במשך למעלה משלושים שנה הוא נותר תקוע בקרקעית ים ודל עד לשנת 2023, אז החל להיסחף צפונה לעבר דרום ג’ורג’יה, מסעו הפך לסמל להתמודדות הקרחונים באנטארקטיקה מול התחממות מהירה.
היו חודשים ארוכים בהם היה נדמה שהקרחון הענק ישרוד שנים רבות, אך אז, עם חשיפתו למים החמים של האוקיינוס, התחילה התפרקות דרמטית: מדידות לוויין עדכניות חשפו כי השנה איבד הקרחון קרוב ל-36% משטח הפנים שלו - פי שניים מהקצב שנמדד שנים קודם לכן. שלושה מקטעים ענקיים בגודל עשרות עד מאות קמ"ר התנתקו מגוף הקרחון, ואינספור שברי קרח קטנים איימו על נתיבי שיט סמוכים.
הפרופסור אנדרו מיירס מהסקר האנטארקטי הבריטי מתאר: "למעשה, הוא הולך ונרקב מתחתיו. המים חמים מדי בשביל הקרח והוא מתמוסס במהירות. תוך שבועות ספורים הקרחון יהפוך ללא מזוהה". קטעים גדולים בגודל מאות קמ"ר כבר נפרדו ממנו, והסביבה כעת זרועה באלפי שברים מסוכנים לכלי שיט. הקרחון עצמו נמצא כ-70 ק"מ צפונית לאי דרום ג’ורג’יה, נע במהירות של כ-20 ק"מ ליום, ונחשף יותר ויותר לגלי ים חמים ולמי מלח שמאיצים את התפוררותו.
בעוד שמקרים של ניתוק קרחונים מהמדף האנטארקטי הם טבעיים, מדענים מדגישים כי קצב איבוד הקרח באנטארקטיקה עלה בעשרים השנים האחרונות משמעותית כתוצאה מהתחממות מעשה ידי אדם. מחקר בריטי מדווח כי מאז שנת 2000 איבדו מדפי הקרח האנטארקטיים כ-6,000 מיליארד טון קרח - תופעה המאיימת לשנות את מבנה האוקיינוסים ואת מערכות ההזנה בחי ובצומח.
התפרקותו של הענק הקרחוני משפיעה גם על המערכות האקולוגיות הימיות: כמויות מים וקרח אדירות משתחררות - ומשנות את מליחות האוקיינוס, את זמינות המינרלים ואת דפוסי הנדידה של פינגווינים וכלבי ים באזור. אך הנזק הסביבתי אינו נעצר שם: לדברי החוקרים, תהליכים דומים צפויים להתגבר בשאר חלקי הקוטב כל עוד לא תיבלם ההתחממות הגלובלית.
המסע בן ארבעת העשורים של הקרחון A23a מגיע לקיצו בימים אלה, בסוף דרכו בתפרקות והיעלמות, כשהוא מותיר אחריו מסר ברור בנוגע לשבריריות הקרח והסיכון הגובר למערכות האקלים והסביבה בעולם - עם השפעות אף על מקומות מיושבים.
0 תגובות