ב-12 ביולי 1906, הערכאה המשפטית הגבוהה ביותר בצרפת הכריזה על חפותו של הקפטן אלפרד דרייפוס. ניצחון הצדק לאחר שנים של מאבק וחשיפה איטית של האמת.
דרייפוס, הקצין היהודי שהורשע בריגול זוכה מכל ההאשמות ודרגותיו הוחזרו. מאז מציינת צרפת את האירוע כסמל לאנטישמיות ממוסדת נגדה יש להילחם.
נשיא צרפת, עמנואל מקרון, נשא דברים רשמיים בהם התייחס להשלכות ההיסטוריות והעכשוויות של פרשת דרייפוס על החברה הצרפתית, והדגיש כי המאבק בתופעות אלו נותר בעינו גם בימים אלו.
בפתח דבריו הבהיר הנשיא הצרפתי כי "פרשת דרייפוס אינה דף בהיסטוריה שלנו שנסגר ב-1906, הודות לבית המשפט לערעורים והשילוב מחדש של דרייפוס בצבא. אין זה כך כלל". לדבריו, התופעה והרעיונות שנגזרו ממנה אינם נחלת העבר, שכן "הדרייפוסיזם אינו זיכרון, הוא הלך רוח המסרב לכך שהשתייכותו של אדם לדת, למוצא, לקהילה, תוכל להפוך לתירוץ המאפשר להפקיר אותו לטרף עבור מערכת משפט ודעת קהל עיוורת".
בהמשך נאומו הדגיש מקרון את הצורך הבלתי מתפשר במאבק בגילויי שנאה נגד יהודים, וציין כי "הדרייפוסיזם מזכיר לנו שהאנטישמיות, תהא אשר תהא שורשה או ההסברים המדומים שלה, היא האויב של הרפובליקה". הוא הוסיף והזהיר מפני המציאות הנוכחית במדינה, באומרו כי "והרי אנו יודעים שהשדים הישנים של האנטישמיות מעולם לא נעלמו לחלוטין מארצנו. אנו יודעים זאת מכיוון שהמעשים האנטישמיים, הרחק מלהתפוגג, ממשיכים להכות באנשים בשל מה שהם". לאור זאת קרא לנקיטת משנה זהירות והצהיר כי "ומול החזרה הזו של האנטישמיות המתועבת, העירנות היא חובה של כל רגע ורגע".
הנשיא הצרפתי פירט גם לגבי דרך הפעולה הנדרשת מן האזרחים וממערכות החוק במקרים אלו, והסביר כי "הדרייפוסיזם הוא גם שיטה. לעולם לא להיכנע לקלות של החשד הקולקטיבי, לאמת, לחפש את האמת לפני שמגנים, תמיד להעדיף את ההוכחה על פני השמועה, את החקירה על פני החרם".
לסיום דבריו נגע מקרון במחיר הציבורי של העמידה על העקרונות הללו לאורך השנים, והזכיר כי "לבסוף, הדרייפוסיזם מלמד אותנו משהו על אומץ אזרחי. להיות דרייפוסאר, ב-1898, לא היה להצטרף למחנה הנוחות או הפופולריות, זה היה לחשוף את עצמך, כמיעוט, לעוינות של הסביבה שלך, לעיתים של משפחתך שלך".
הוא חתם את נאומו באזהרה מפני השפעתן של המדיות המודרניות על עשיית הצדק, וקבע כי "בזמן שבו המיידיות של הרשתות והוויראליות של ההאשמה יכולות לרסק מוניטין בתוך שעות ספורות, ללא כל צורה אחרת של משפט מלבד זה המנוהל על ידי ההמון, הדרייפוסיזם מלמד אותנו שהדרישה לאמת מעולם לא הייתה נחוצה כל כך".
0 תגובות