בחודש יולי האחרון חידשו החות'ים את התקפותיהם הישירות על יעדים בשטח סעודיה, כאשר הם תקפו מתקני נפט של חברת ארמקו וכן נתיבי שיט באזור באב אל-מנדב. בעקבות האיומים הללו על שלמותה הכלכלית והטריטוריאלית של הממלכה, פנה יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן לממשל האמריקאי בבקשה לתמיכה צבאית נחרצת.
תגובת הנשיא טראמפ הגיעה במהירות, אך היא כללה תנאים ברורים המשקפים את עקרון "אמריקה תחילה" שהוא מקדם. על פי דיווחים באתר Axios ומגורמים בממשל האמריקאי, טראמפ אכן אישר לריאד לפעול צבאית נגד החות'ים, מה שהוביל לתקיפות סעודיות ממוקדות בערים חודיידה וצנעא ולהקמת קואליציה ימית בהנהגה סעודית. עם זאת, טראמפ הדגיש שוב ושוב: ארצות הברית לא תוביל את המערכה ולא תפרוס חיילים אמריקאים בשטח התימני. המסר היה חד וברור – סעודיה תישא לבדה במחיר הצבאי והאנושי של המערכה.
ארבעה גורמים מרכזיים עומדים מאחורי ההחלטה האמריקאית שלא להתערב באופן ישיר. הגורם הראשון הוא שכל עוד לא נפגעו נכסים אמריקאיים או ספינות מלחמה של ארה"ב באופן ישיר, אין לוושינגטון הצדקה פוליטית להוביל מערכה צבאית. האחריות, לפי גישה זו, מוטלת על סעודיה עצמה.
הגורם השני קשור לזיכרון הכואב של המעורבות הסעודית הקודמת בתימן בשנים 2015-2022, שהובילה למשבר הומניטרי חמור. טראמפ אינו מעוניין לגרור את ארה"ב למצב דומה פעם נוספת. הגורם השלישי הוא שיקול אסטרטגי: הפניית נושאות מטוסים וחימוש מתקדם לזירה התימנית עלולה לפגוע ביכולת ההרתעה האמריקאית מול האיום האיראני הגרעיני והצבאי, שהוא בעדיפות גבוהה יותר.
הגורם הרביעי הוא עקרון כלכלי: מדינות בעלות ברית עשירות צריכות לשאת בנטל ההגנה העצמית שלהן. ארה"ב תמשיך למכור נשק ולספק מודיעין, אך לא תילחם במקום בעלות בריתה. זהו ליבת עקרון "אמריקה תחילה" של טראמפ.
עבור הממלכה הסעודית מדובר בדילמה מוכרת היטב: הצורך להדוף את האיום החות'י תוך הימנעות מהיקלעות למלחמה ממושכת ויקרה. המסר מוושינגטון הבהיר את הגבולות החדשים: תקופת ההגנה האמריקאית הבלתי מותנית הסתיימה, וסעודיה נדרשת להוכיח את יכולתה להגן על עצמה באופן עצמאי. בחודשים האחרונים רכשה סעודיה מטוסי C-27J Spartan חמושים מאיטליה, צעד המעיד על רצינות הכוונות.
החות'ים, מצדם, ממשיכים להציג עצמם כגורם איום אזורי משמעותי. תיעודים שהופצו ברשתות החברתיות מראים בידוקים ביטחוניים מחמירים באירועים בשליטתם, כאשר אנשי הביטחון מחפשים חגורות נפץ ומטענים – אך מאפשרים נשיאת כלי נשק קלים בגלוי, בהתאם למסורת השבטית המקומית.
המציאות החדשה באזור המפרץ הפרסי ברורה: ארצות הברית תמשיך לספק ציוד ומידע מודיעיני, אך הלחימה עצמה תהיה על כתפי בעלות הברית האזוריות. עבור סעודיה, זהו מבחן משמעותי ליכולותיה הצבאיות והאסטרטגיות – והפעם, היא תידרש לעמוד בו בכוחות עצמה.
0 תגובות