במשך עשרות שנים, מדעני כדור הארץ ידעו להסביר כיצד היבשות זזות וכיצד נוצר קרום כדור הארץ החדש, אך מעולם לא ראו זאת קורה בפועל. כעת, במחקר פורץ דרך שפורסם בכתב העת המדעי היוקרתי Nature, מדווחים חוקרים בינלאומיים כי הצליחו לראשונה בהיסטוריה לתעד בזמן אמת אירוע מאסיבי של "התפשטות קרקעית הים" במעמקי האוקיינוס ההודי.
האירוע הדרמטי, שהחל ב-26 באפריל 2024 ונמשך כ-16 ימים, כלל סדרה של רעידות אדמה, שקיעה פתאומית של קרקעית הים בכ-4.2 מטרים, והתפרצות אדירה של כ-160 מיליון מטרים מעוקבים של מאגמה רותחת. המאגמה, שהתקררה במהירות במים הקרים, הפכה לחלק בלתי נפרד מקרקעית האוקיינוס החדשה.
רשת חיישנים שתפסה את הרגע ההיסטורי
קרום כדור הארץ האוקיינוסי מכסה כמעט שני שלישים מהכוכב שלנו, והוא מתחדש ללא הרף ברכסים מרכז-אוקיינוסיים – מעין "תפרים" גיאולוגיים שבהם הלוחות הטקטוניים מתרחקים זה מזה ומאפשרים למאגמה לבעבע למעלה. למרות מרכזיותו של התהליך בעיצוב כדור הארץ, הידע על תדירות ועוצמת ההתפרצויות הללו היה דל ביותר, בשל הקושי לחקור סביבה כה עמוקה ומנותקת.
כדי לפתור את התעלומה, צוות חוקרים בינלאומי בהובלת ז'אן-איב רויר, גיאופיזיקאי ימי מהמרכז הלאומי הצרפתי למחקר מדעי (CNRS), התמקד ב"רכס ההודי הדרום-מזרחי". רכס זה מפריד בין הלוח האנטארקטי ללוח האוסטרלי, שמתרחקים זה מזה בקצב איטי של כ-6 סנטימטרים בשנה.
החוקרים חשדו כי חלקים מהלוח נותרים "תקועים" במשך עשורים, ואז משתחררים בבת אחת בפרץ תנועה עוצמתי המלווה ברעידות אדמה. בתקווה לתפוס אירוע כזה, הציב הצוות בפברואר 2024 רשת חיישנים מתקדמת לאורך מקטע של 100 קילומטרים ברכס.
המערך כלל חמישה הידרופונים – מיקרופונים תת-ימיים המסוגלים לקלוט גלי קול של רעידות אדמה – ו-15 משואות אקוסטיות הממוקמות על פיגומים בקרקעית הים. המשואות החליפו ביניהן אותות קול מדי ארבע שעות, ובאמצעות מדידת מהירות החזרת הקול, יכלו המדענים לחשב שינויים במרחק שבין התחנות בדיוק של סנטימטרים.
"מזל גדול שהתקנו את המכשירים בדיוק כשזה קרה"
המזל שיחק לחוקרים תפקיד מפתח. פחות מחודשיים לאחר פריסת הציוד, החלו ההידרופונים לקלוט רעשים סיסמיים חריגים. הנתונים שהתקבלו מהמשואות הדהימו את החוקרים: התחנות זזו והתרחקו זו מזו בלפחות שני מטרים בתוך ימים ספורים.
"היה לנו מזל גדול שהתקנו את כל המכשירים האלה בדיוק כשזה קרה. אבל אנחנו ברי מזל כפליים, מכיוון שערימות הלבה האדירות הללו נשפכו במרחק של קילומטר או שניים בלבד מהמכשירים שלנו. הן היו קרובות מספיק כדי שנמדוד אותן, אך לא פגעו בציוד, כך שלא איבדנו שום מידע"
כך מסר בהתרגשות פרופ' רויר, המדען הראשי במחקר.
בנוסף לתזוזה האופקית, חיישני לחץ של הצוות מדדו שינוי דרמטי בעומק קרקעית הים. "ציפינו לתזוזה אנכית של סנטימטרים בודדים, אבל במקום זאת מדדנו שקיעה של 4.2 מטרים", הבהיר רויר. השקיעה הקיצונית נגרמה בעקבות התרוקנותו המהירה של מאגר מאגמה תת-קרקעי ענק, שפרץ החוצה אל המים.
לדברי החוקרים, התנועה הפתאומית הזו שחררה לחץ טקטוני של בין שלושה לשישה עשורים שהצטבר באותו מקטע ספציפי של הרכס.
"חלון נדיר לצליליו של עולם ימי שכמעט נעלם"
איזובל יו, גיאומדענית מהמרכז הלאומי לאוקיינוגרפיה בסאות'המפטון שבאנגליה, שלא הייתה שותפה למחקר, הדגישה את חשיבות התגלית: "לוחות הסלע הענקיים המרכיבים את קרום כדור הארץ מתרסקים זה לתוך זה או מעל זה באזורים מסוימים, ודוחפים את הקרום הישן למטה. בצמתים אחרים, כמו זה שנתפס במחקר, הלוחות מתפשטים ומאפשרים למאגמה לבעבע וליצור רצועות חדשות לגמרי של קרקעית הים. המחקר הזה מספק לנו הצצה ישירה ונדירה ביותר לתהליכים האלו בפעולה".
התגלית החדשה לא רק מאששת את המודלים התיאורטיים על פיהם פועל כדור הארץ, אלא פותחת צוהר להבנה טובה ומדויקת יותר של האופן שבו הכוכב שלנו מתעצב, משתנה ומחדש את עצמו במעמקים האפלים ביותר שלו.
0 תגובות