ב-27 בספטמבר 2024 חיסל צה"ל את מנהיג חיזבאללה במטה הארגון בביירות. שנתיים חלפו מאז, והשאלה המרכזית היא: מה באמת השתנה?
הפעולה אכן שינתה את מאזן הכוחות באזור, אך הארגון עדיין מחזיק בנשק, במקורות מימון וביכולת לפגוע. כיצד ניתן להכיר בהיקף ההישג מבלי להכריז מוקדם מדי על סיום האיום?
יש ניצחונות שהיריבים מבקשים לגמד, בעוד שתומכיהם עלולים להפריז במשמעותם. חיסולו של נסראללה שייך לשתי הקטגוריות גם יחד.
אחרי 32 שנים בראש חיזבאללה, האיש שגילם את כוחו הצבאי של הארגון, את סמכותו הפוליטית ואת הקשר המיוחד שלו עם איראן, נהרג בהפצצה ישראלית על מפקדה תת-קרקעית בפרבריה הדרומיים של ביירות.
מפקד חמאס שהחזיק 7 חטופים חוסל
מותו לא היה אירוע סמלי בלבד: הוא שלל מן הארגון את מי שהכריע במחלוקותיו, בעת שנפגעה גם שרשרת הפיקוד כולה. אך יהיה זה פזיז להניח שתנועה חמושה, המושרשת בלבנון וממומנת באמצעות רשתות בינלאומיות, נעלמת עם מנהיגה.
פעילות חיזבאללה חרגה מזמן מגבול ישראל
נסראללה לא היה רק נואם. תחת הנהגתו תקף חיזבאללה את ישראל, החזיק צבא עצמאי שאינו כפוף למדינת לבנון והשתתף בפעולות בזירות אזוריות.
כבר ב-8 באוקטובר 2023 פתח הארגון חזית בצפון ישראל, ועשרות אלפי תושבים נאלצו לעזוב את בתיהם. לראש הארגון הייתה השפעה ממשית על חייהם של ישראלים ולבנונים כאחד.
זרועות הארגון הגיעו גם הרחק מן האזור. לאחר הפיגוע במרכז הקהילה היהודית AMIA בבואנוס איירס ב-1994, שבו נהרגו 85 בני אדם, הטילו הרשויות בארצות הברית סנקציות על אנשים ברשת הקשורה לחיזבאללה, שלטענתן היו מעורבים בביצוע הפיגוע ובמימונו.
משרד האוצר האמריקני פירט גם פעילות של חברות קש, סחר בסמים והלבנת הכנסות באמריקה הלטינית. התיקים הללו מאפשרים לדבר על רשתות שזוהו, אך אינם מאפשרים לייחס לנסראללה אישית כל עסקה פלילית שתועדה ביבשת.
מערכה מודיעינית, לא מהלך יחיד
פיצוצי הזימוניות ששימשו את חיזבאללה ב-17 בספטמבר 2024, ולאחריהם פיצוצי מכשירי הקשר למחרת, חשפו את עומק החדירה הישראלית לשרשרת האספקה של הארגון.
כעבור ימים אחדים, התקיפות נגד מפקדים ולבסוף נגד נסראללה הפכו פרצת אבטחה למשבר בהנהגה. הפעולה הזאת תיזכר לאורך זמן כאחד ההישגים הגדולים של המודיעין בן זמננו.
עם זאת, יש לדייק בסדר האירועים: הזימוניות לא הרגו את נסראללה; התקיפה ב-27 בספטמבר היא שהרגה אותו, בתום מערכה שבה המכשירים הממולכדים היו מרכיב אחד בלבד.
התחכום המבצעי אינו פוטר מבחינת המחיר האנושי. אנשים שלא השתתפו בלחימה נהרגו או נפצעו בפיצוצי המכשירים. מומחים מטעם האו"ם חלקו על חוקיות הפעולה לפי המשפט הבינלאומי. עמדתם אינה פסק דין של בית משפט, אך הפגיעה באזרחים אינה שאלה עיונית בלבד.
האם האופוזיציה בישראל סירבה להכיר בהישג?
כאן העובדות מחייבות לתקן הנחה מפתה. יאיר לפיד, ראש האופוזיציה, בירך את מערכת הביטחון ואת צה"ל לאחר חיסול נסראללה, ותיאר אותו כהישג חשוב לביטחון ולהרתעה.
גם בני גנץ ראה בו אירוע משמעותי הפותח אפשרויות אסטרטגיות. דבריהם הפומביים דווחו למחרת התקיפה. לכן אין בסיס לטענה שהאופוזיציה הישראלית כולה סירבה לברך על הניצחון.
המחלוקת נוגעת יותר לדרך שבה מעניקים להישג משמעות פוליטית. אפשר לברך את הטייסים, את אנשי המודיעין ואת מקבלי ההחלטות שאישרו את הפעולה, ובהם בנימין נתניהו, ובה בעת לדרוש מן הממשלה דין וחשבון על החלטות אחרות.
הביקורת על ניהול המלחמה או על הטיפול בחטופים אינה מאבדת מתוקפה מפני שתקיפה אחת הצליחה. גם ההפך נכון: התנגדות לנתניהו אינה צריכה למחוק את חלקו בהחלטה אסטרטגית.
גם הטענה שאירופה כולה נכנעה לחיזבאללה וביקשה להסתיר את ההצלחה הישראלית אינה עומדת בבדיקה מדויקת של עמדותיה הפומביות. ממשלות אחדות נתנו עדיפות למניעת מלחמה אזורית, לריבונות לבנון או להגנה על אזרחים.
מה מותו של מנהיג אינו יכול להשיג לבדו
המבחן המכריע הוא המתרחש בשטח. בספטמבר 2026 טען צה"ל כי חיזבאללה עדיין מחזיק בנשקו וממשיך לתקוף את כוחותיו בדרום לבנון.
מנגד, צבא לבנון הודיע כי הוא תופס כלי נשק באזורים מסוימים, ובה בעת האשים את הפעולות הישראליות בהכשלת משימתו. שני התיאורים מטילים אחריות על גורמים שונים, אך מצביעים על נתון משותף: מדינת לבנון עדיין לא השיגה מונופול מעשי על השימוש בכוח המזוין בשטחה.
גם בחזית הכלכלית עולה תמונה דומה. בפברואר וביוני 2026 הטיל משרד האוצר האמריקני סנקציות על מנגנוני מימון נוספים של חיזבאללה ועל אנשים שלטענתו פעלו לסיכול פירוקו מנשק.
המשרד תיאר עסקאות בזהב, חברות קש וערוצי מסחר אזוריים. המאמץ המתמשך נגד מקורות המימון מלמד שהארגון לא נעלם. הנהגתו ההיסטורית ספגה מכה קשה, אך יכולותיו ומעמדו בתוך לבנון מוסיפים להיות מוקד למאבק.
השאלה שנתיים אחרי נסראללה אינה אם לחגוג ללא סייג או להפחית אוטומטית מערך ההישג. ישראל הנחילה מפלה קשה לאיש שסבר שיוכל להחזיק לאורך זמן את צפון המדינה תחת איום.
ניצחון שיחזיק מעמד ידרוש עוד: למנוע את שיקום מאגר הנשק, לנתק את זרמי הכסף ולאפשר ללבנון להשיב לעצמה את השליטה בשטחה, בלי להותיר את תושביה ללא הגבלת זמן בין שני צבאות. הישג היסטורי יכול להיות ממשי גם לפני שהושלם, ודווקא משום שהוא ממשי, ראוי לתארו בדייקנות.
0 תגובות