100 ימים חלפו מאז חיסולו של עלי ח'אמנאי, המנהיג העליון של איראן, בתקיפה הישראלית על לשכתו בטהראן ב-28 בפברואר האחרון. אולם למרות חלוף תקופה כה ממושכת, גופתו טרם הובאה לקבורה, ומשטר הרפובליקה האסלאמית נותר משותק מול משבר תאולוגי ופוליטי חסר תקדים.
בשנים האחרונות, ח'אמנאי ניהל תפילות אשכבה רבות עבור בכירים שחוסלו בתקיפות ישראליות, עד שגולשים ברשתות החברתיות העניקו לו את הכינוי "בלוגר תפילות המת". כעת, דווקא גופתו שלו נותרת ללא מנוחה, כשהמשטר מתקשה להציג תמונה ברורה של המנהיג החדש ואינו מסוגל לקיים את הטקס הסמלי החשוב ביותר.
הבטחות שלא קוימו
כבר חלפו 60 יום מאז כניסת הפסקת האש לתוקף בין איראן לארצות הברית. במהלך 40 ימי הלחימה ובתקופת הרגיעה שלאחר מכן, נערכו הלוויותיהם וקבורתם של מפקדים ובכירים אחרים שנהרגו במתקפה, אך עדיין אין כל זכר לגופתו של המנהיג השני של המשטר.
ב-2 ביוני הודיע מוחמד עלי תוואכלי-זאדה, סגן לענייני חברה ותרבות בעיריית טהראן, כי נקבעו שלושה ימי פרידה מגופתו של ח'אמנאי, וכי מסע הלוויה בטהראן יימשך לפחות 24 שעות. הוא הוסיף כי נשקלת האפשרות לקיים את הטקס בסוף חודש ד'ו אל-חיג'ה ובתחילת חודש מוחרם, וכי לאחר טהראן יתקיימו מסעות הלוויה גם בקום ובמשהד.
אולם ב-1 ביוני, יום לפני ההבטחה הרשמית, הודיע מוחמד עלי אנסארי, מזכיר המטה לציון יום השנה למות רוחאללה ח'ומייני, כי הטקס השנה ייערך במתכונת שונה. בכירים, שרים, חברי פרלמנט ומפקדי צבא לא הוזמנו רשמית "מסיבות מרובות המוכרות למקבלי ההחלטות". משמעות הדבר היא שפחות מ-20 יום לפני המועד שבו הבטיח בכיר העירייה הלוויית ענק לח'אמנאי, המשטר אף לא היה מסוגל לקיים טקס שגרתי למייסד המהפכה.
סתירה חזיתית להלכה השיעית
בפקה (ההלכה) השיעית, השארת גופה ללא קבורה נחשבת למעשה מגונה, וישנה המלצה חד-משמעית למהר בקבורת המת. לפי המקור ההלכתי המרכזי "ג'וואהיר אל-כלאם", הזריזות בקבורה היא מצווה רצויה, אלא אם כן המוות אינו ודאי, ואז חובה להמתין. השהיית הקבורה אסורה אם היא מהווה ביזוי למת.
גם האייתוללה מקארם שיראזי, מרגע תומך משטר, פסק בעבר כי "עיכוב קבורת המת אסור אם הוא גורם לביזוי ופגיעה בכבודו". עלי אכבר סייפי מאזנדראני, חבר מועצת המרצים בקום, חזר על הדברים וציין כי חובה למהר, למעט במקרים של ספק רפואי. המשטר דוחה את הקבורה מסיבות פוליטיות, דבר המנוגד חזיתית למסורת המיוחסת לנביא מוחמד: "מהרו בנשיאת הגופה. אם המת צדיק הוא, אתם מקרבים אותו אל הטוב, ואם לא, אתם מסירים את הרע מעל כתפיכם".
עמימות סביב מצב הגופה
מנסור ארזי, המדאח (זמר הקינות) המועדף על ח'אמנאי, רמז על מצב הגופה במהלך עצרת דתית. כשתיאר את גופות חללי קרב כרבלא שהושחתו מעוצמת הפציעות, אמר על ח'אמנאי: "עוד יסופר בעתיד מה נותר מגופתו של מנהיגנו".
הפרטים שנחשפו על הרוגים אחרים ששהו בלשכה באותו בוקר מחזקים את ההערכה כי העוצמה הייתה קטלנית. מוחמד קנברי, ראש צוות האבטחה של עלי שמח'אני, נמצא רק 20 יום לאחר התקיפה תחת ההריסות, כשפניו הושחתו לחלוטין ורק טבעותיו אפשרו את זיהויו. מוחסן נג'פי, שומר ראשו של מפקד כוחות היבשה של משמרות המהפכה, מוחמד פאקפור, נקרע לגזרים וזוהה רק כעבור חודש באמצעות בדיקת DNA.
בעקבות זאת, רבים באיראן תוהים האם בכלל נותר דבר מגופתו של ח'אמנאי, וכיצד ייתכן שבנו, מוג'תבא, ניצל מאותו פיצוץ. על פי דיווחים שפורסמו, מוג'תבא סובל משבר בכף הרגל ופציעות קלות נוספות, אך נותר במקום מוגן מאז המינוי.
אתגר הירושה והיעלמותו של מוג'תבא
באמונה השיעית, טהרת המת וקבורתו של "אימאם" (מנהיג) חייבות להתבצע אך ורק על ידי האימאם הבא אחריו. הרפובליקה האסלאמית מעניקה למנהיגה את התואר "אימאם האומה בעידן ההיעדרות". במצב זה, כאשר סומן המנהיג הבא – בנו מוג'תבא ח'אמנאי – חוסר יכולתו להופיע בפומבי ולנהל את הטקס יוצר משבר תאולוגי ופוליטי עמוק.
מוג'תבא, שלפי הדיווחים ניצל מהתקיפה, נאלץ להישאר במחבוא מחשש שיהפוך ליעד הבא של ישראל. בנוסף, לא ברור מהו מצבו הרפואי. בעוד שבכירי המשטר טוענים כי הוא סבל מפציעות קלות בלבד ונמצא בבריאות מלאה, שמועות עקשניות מדברות על פגיעות קשות ברגליו ופגיעה בפניו. חשיפתו במצב כזה עלולה לפגוע קשות במוראל של תומכי השלטון ולחשוף את השקרים שהופצו ב-100 הימים האחרונים.
כפי שנחשף בניו יורק טיימס, מאחורי הקלעים הסתתר מאבק ירושה יצרי ורווי דם בין מחנות פוליטיים וצבאיים. ב-3 במרץ התכנסה מועצת המומחים לפגישה חשאית מקוונת, לאחר שישראל הפציצה את מטה המועצה בעיר קום. בתוך המועצה התגבשו שני מחנות: המחנה הקיצוני בהובלת משמרות המהפכה שדרש "דם ונקמה", והמחנה ה"מתון" בהובלת הנשיא פזשכיאן שחשש כי בחירת הבן תיתפס כ"שלטון מלוכני".
המניע התעמולתי מאחורי העיכוב
העיכוב הממושך נובע גם מהרצון של בכירי המשטר לנצל את ההלוויה לצרכי תעמולה והפגנת כוח, בדומה למסע הלוויה בן חמישה ימים שנערך לקאסם סולימאני ב-2020. בעיריית טהראן כבר הצהירו כי הם נערכים להגעתם של 15 עד 20 מיליון בני אדם. מוחסן מחמודי, ראש המועצה לתיאום תעמולה אסלאמית במחוז טהראן, הבטיח כי זו תהיה "הלוויית עשרות המיליונים שתיחרט בהיסטוריה".
המשטר מאמין כי באמצעות גיוס המונים לרחובות למשך מספר ימים, הוא יוכל לייצר לעצמו לגיטימציה מחודשת ולהפגין שליטה, במיוחד לאחר המכה הקשה שספג. אולם בפועל, ההמתנה הממושכת רק מחזקת את התחושה כי המשטר איבד שליטה.
יצוין כי לפי התוכנית הרשמית, ח'אמנאי אמור להיקבר במשהד, במתחם הקבר של האימאם השיעי השמיני. עם זאת, ב-3 ביוני פנתה קבוצת מרצים מהמסד העל-תיכוני הדתי בקום במכתב למוג'תבא ח'אמנאי, וביקשה לקבור את המנהיג בקום, בהיותה "אם המהפכה האסלאמית". למרות ההצהרות הללו, טרם נמסר מועד רשמי להלוויה.
בסופו של דבר, 100 ימים לאחר האירוע, המשטר האיראני נותר משותק: הוא אינו מסוגל להציג תמונה ברורה של המנהיג החדש, ואינו מסוגל להביא לקבורה את מנהיגו המת. השהיה ממושכת זו לא רק עומדת בסתירה מוחלטת לעקרונות ההלכה השיעית, אלא חושפת משבר ירושה עמוק, כשלים אבטחתיים חמורים וחוסר אונים בניהול אירוע הדגל הסמלי של המדינה.
כפי שדווח בבבלי, עם כניסתה לתוקף של הפסקת האש הזמנית, נפתחו ברחבי איראן טקסי זיכרון לעלי ח'אמנאי, אך המשטר שומר על שתיקה מוחלטת לגבי מקום קבורתו. היעדר אתר קבורה רשמי הפך את אירועי הזיכרון לחריגים במיוחד, ועורר גל שמועות ברחבי איראן על קבורה סודית או על כך שהמשטר טרם הצליח להביא את הגופה לקבורה מסודרת.
0 תגובות