שלוש עשרה שנים של שתיקה בירוקרטית הסתיימו בפסק דין חד משמעי: המוסד לביטוח לאומי, שאמור לפעול על פי נהליו, נתפס כשהוא מפר את הכללים שהוא עצמו קבע. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בראשות השופט אלעד שביון, קבע כי החוב מתאפס לחלוטין.
המקרה עסק באם שחזרה ארצה לאחר עשרים שנה בחו"ל, וגילתה שהמוסד לביטוח לאומי שולף מהארכיון נתונים משנות האלפיים הראשונות. אלפי שקלים קוזזו מדמי אבטלה, הצמדות נוספו, ובשלב מאוחר יותר החלו לקזז גם מקצבת הנכות הבסיסית.
כשהלחץ הכלכלי גבר, נחתמו הסדרי פריסה מתוך מצוקה כלכלית. אולם השופטים קבעו בפסק הדין: חוק הוא חוק, גם כשמדובר במוסד לביטוח לאומי.
הכלל שהמוסד התעלם ממנו
בדיקת הנוהל הפנימי של המוסד לביטוח לאומי חשפה את העובדה הפשוטה: כאשר עוברות יותר משבע שנים ללא פעולת גבייה תקינה, החוב מתאפס במלואו. במקרה הנוכחי חלפו כשלוש עשרה שנים מאז פעולת הגבייה האחרונה בשנת 2011 ועד לקיזוזים שבוצעו בשנת 2024.
טענות המוסד לביטוח לאומי על "היעדר תום לב" מצד האזרחית נדחו בהעדר הוכחה. "בחלוף יותר משני עשורים לא ניתן לדרוש מהאזרח להוכיח היסטוריה שלא הייתה, קל וחומר כשהמוסד עצמו התעלם מנוהליו", נקבע בפסק הדין.
התביעה התקבלה במלואה: החזר כספי מלא של כל הסכומים שקוזזו מדמי האבטלה ומקצבת הנכות, ביטול החזר כספי הסדרי הפריסה, ומחיקת יתרת החובות. פסיקה זו מהווה תקדים למשפחות שמוצאות את עצמן מול עיקולים וקיזוזים בגין חובות ישנים.
המסר ברור: גם מוסדות המדינה חייבים לפעול על פי הנהלים שהם עצמם קבעו. כאשר עוברות שלוש עשרה שנים ללא פעולת גבייה, החוב מתאפס.
0 תגובות