בעוד הדיפלומטים בוושינגטון ובטהרן מחליפים טיוטות ראשוניות של הסכם הפסקת אש, השאלה המרכזית אינה עוסקת עוד ב"שלום", אלא ב"פירוק".
המזרח התיכון כולו מחזיק את נשימתו, בעוד ארה"ב וישראל ניצבות בפני הכרעה היסטורית: האם לסיים את המלחמה בהסכם פוליטי או בפשיטת קומנדו חסרת תקדים שתכרות את ראש הנחש הגרעיני אחת ולתמיד.
הדיפלומט של מלחמות ההתשה – מי אתה עבאס עראקצ'י?
מי שנחשב כיום לדמות המפתח בשיחות הצפויות הוא שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ'י. בירושלים ובסוכנויות הביון המערביות מכירים היטב את יכולות ניהול המו"מ של עראקצ'י. האיש, שכיהן כראש צוות המו"מ האיראני לשיחות הגרעין בעידן ממשל ביידן, הפך את היכולת לנהל שיחות חסרות תוחלת לאמנות של ממש.
במשך קרוב לארבע שנים, תחת שרביטו, ניהלו איראן והמעצמות סבבי דיונים מתישים בווינה ובז'נבה.
בעוד דיפלומטים מערביים קיוו לפריצת דרך בחזרה להסכם הגרעין (JCPOA), הצוות של עראקצ'י ניצל את הזמן כדי למסמס פיקוח יעיל על מתקני הגרעין, תוך שהוא משאיר את פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) מחוץ לדלת.
עראקצ'י קנה לטהרן זמן יקר, שאפשר לה להתקדם בהעשרת האורניום מבלי לשלם מחיר בינלאומי כבד. אולם, הפעם המצב שונה. אם בעבר עראקצ'י הגיע מעמדה של כוח אזורי עולה, הפעם הוא מגיע לדיונים כשהוא מנסה להציל את מה שנותר מהמשטר שלו.
איראן על הברכיים - המכה שספגו משמרות המהפכה
בניגוד לסבבי השיחות הקודמים, הפעם איראן מגיעה לשולחן כשהיא חבולה ומוחלשת. "איראן היא לא אותה איראן", קובע בכיר ישראלי בשיחה עם אתר 'הארץ'.
לפי הניתוח המודיעיני המעודכן, הרפובליקה האסלאמית "הוכתה שוק על ירך" בסדרת מהלומות צבאיות ואסטרטגיות שערערו את ביטחונה העצמי.
המערכה האווירית המשולבת של ארה"ב וישראל הצליחה לשחוק עד דק את יכולות הטילים הקונבנציונליות של איראן - אותן יכולות שנועדו להוות את "זרוע ההרתעה" של המשטר.
על פי הערכות מעודכנות, כ-5,000 אנשי באסיג', משמרות המהפכה וכוחות ביטחון הפנים האיראניים נהרגו בתקיפות. זוהי פגיעה ישירה בעמוד השדרה של המשטר, כזו שמערערת את אחיזתו הפנימית גם ללא פלישה קרקעית רחבה. הלחץ הכלכלי הכבד, לצד השחיקה המבצעית, דוחקים באיראנים להגיע לתוצאות מהירות.
בירושלים מזהים כי המשלחת האיראנית לא תנקוט הפעם בסחבת, מתוך הבנה שהמשך הסבב הנוכחי עלול להוביל לאובדן שליטה מוחלט – ואולי אף לקריסת המשטר עצמו. "סביר שהיא תעדיף לחתוך הפסדים כעת, מאשר להסתכן בסבב נוסף שבו מחיר הטעות יהיה קיומי", מסביר הבכיר.
תעלומת ה-440 קילוגרם – הקו האדום של הגרעין
אולם, בתוך הכאוס השלטוני שנוצר בטהרן, יש להודות ביושר: השאלה המרכזית הניצבת לפתחן של ארצות הברית וישראל אינה עוסקת רק ב"שלום", אלא ב"פירוק". המאבק אינו על הפסקת אש, אלא על מה שעלה בגורל האורניום המועשר שטהרן צברה באין מפריע.
לפי מקורות בכירים בממשל טראמפ, איראן מחזיקה כיום בכ-440 קילוגרמים של אורניום מועשר ברמה גבוהה. המאגר הנוכחי הועשר לרמה של 60%, סף קריטי המרחיק את טהרן פסע בלבד מהעשרה צבאית.
בעוד שייצור נשק גרעיני דורש העשרה לרמה של 90%, מומחים מזהירים כי המרחק בין שתי הנקודות הוא טכני בלבד. במידה והצנטריפוגות האיראניות פועלות כסדרן, השלב האחרון של ה"ריצה לפצצה" נחשב לקל ומהיר יחסית.
המאגר הזה הוא מרכיב מרכזי בהליך לייצור נשק גרעיני, אם תחליט איראן להתקדם בכיוון הזה. בעיצומה של המערכה, גורלו של האורניום המועשר והיכולת לאבטח אותו נעשו סוגיות קריטיות לממשלו של דונלד טראמפ.
עבור ישראל, כל גרם של אורניום שנותר בידיים איראניות הוא בבחינת אקדח טעון המונח על השולחן. המטרה האמריקאית והישראלית במו"מ הנוכחי היא יצירת ארכיטקטורה חדשה לחלוטין: הבטחת ודאות מלאה לגבי גורלו של כל גרם אורניום מועשר שיוצר עד כה, לצד הצבת קווים אדומים ברורים שימנעו מטהרן לשמר "סף גרעיני" תחת מעטפת של הסכם שלום.
בבטן ההר באספהאן - המצוד המודיעיני במנהרות
כדי לנטרל את איום האורניום, המערכה המודיעינית המורכבת ביותר של המאה ה-21 מתמקדת באתר אחד: אספהאן.
סוכנויות הביון של ארה"ב, המפעילות מערך ניטור חסר תקדים, עוקבות בהתמדה אחר כל תנודה במתקן המבוצר. מוקד המתח הוא בבטן ההר באספהאן, שם, על פי דוחות מודיעין עדכניים, עיקר המלאי האיראני מאוחסן עמוק מתחת לאדמה, במנהרות מבוצרות שתוכננו לעמוד בפני ההפצצות הכבדות ביותר.
לדברי מקורות בממשל האמריקאי, סוכנויות הביון סבורות ברמת ביטחון גבוהה שיוכלו לזהות ולהגיב על כל ניסיון של הממשלה האיראנית או של גורמים סוררים בתוכו להזיז את האורניום משם. אולם, הפעילות בשטח מעידה על ניסיון איראני נואש להסתיר את הנכס.
זמן קצר לאחר התקיפות, זיהו לווייני הריגול מחזה מעורר דאגה: ציוד חפירה איראני כבד החל לזרום לכיוון אספהאן. האיראנים, כך עולה מתצלומי לוויין מסחריים שנותחו על ידי חוקרים מהמכון למדע ולביטחון בינלאומי (ISIS), החלו לפנות בבהילות את ערימות העפר וההריסות שחסמו את פתחי המנהרות בעקבות פגיעות הטומהוק.
הפעילות המוגברת בכבישים המובילים למתקן מעלה את החשד כי טהרן מנסה להכין את האתר לסבב התקיפות הבא, או לחילופין – להבריח את הנכס היקר ביותר שלה למקום מסתור חדש בטרם יגיעו כוחות הקומנדו האמריקאיים.
מודל בן-לאדן 2.0 – הדילמה המבצעית של טראמפ
הדילמה המבצעית המונחת לפתחו של דונלד טראמפ היא כמעט בלתי נתפסת. דיווחים עדכניים ב'ניו יורק טיימס' שופכים אור על עומק ההתלבטות במסדרונות הממשל האמריקאי: כיצד לנטרל את איום ה"ריצה לפצצה" האיראנית. השאלה המונחת על שולחנו אינה עוסקת עוד בפיקוח, אלא בפעולה כירורגית או צבאית רחבת היקף: תפיסה פיזית של החומר הגרעיני המועשר, או השמדתו המוחלטת בתוך מתקני האחסון.
לפי המקורות בוושינגטון, לא ברור האם ארה"ב תנסה לצאת במבצע חשאי ומצומצם – "פשיטת קומנדו" כירורגית בדומה לחיסול אוסמה בן-לאדן – כדי לנסות ולהשתלט על מאגרי האורניום בלב איראן? או שמא נראה הפגנת כוח אמריקאית מאסיבית, הכוללת הזרמת כוחות הגנה וחיפוי אווירי חסר תקדים שישתלט על המרחב כולו?
האתגר המבצעי הוא אדיר. המודיעין האמריקאי מעריך כי איראן פיזרה את החומר הגרעיני בין מספר אתרים שונים כדי למנוע מכה ניצחת אחת. משמעות הדבר היא שכל מבצע צבאי לא יוכל להסתפק בתקיפה נקודתית, אלא יחייב סריקה פיזית מדוקדקת של מספר מתקנים תת-קרקעיים מבוצרים – משימה רווית סיכונים שעלולה להצית עימות אזורי כולל.
כל חדירה של כוחות מיוחדים אל תוך המנהרות המבוצרות נחשבת למשימת התאבדות פוטנציאלית. מקורות בממשל מציינים כי כדי שפשיטה כזו תהיה בת-ביצוע, על המערכה האווירית להימשך ימים ארוכים נוספים במטרה "לנקות" את שאריות מערכי ההגנה האיראניים. רק אז, בנקודת המינימום של ההתנגדות, תתקבל ההחלטה הסופית: האם לשלוח לוחמים אל תוך הלוע.
הזווית הישראלית: בין נתניהו לצה"ל – הערפל הביטחוני
בעוד הלבטים של טראמפ נמשכים, בירושלים מסרבים להסתנוור מהצהרות המנהיגים. הפער בין ההצהרות הפוליטיות למציאות המבצעית בשטח הולך ומחריף. בקומה העליונה של הקריה בתל אביב, אל מול המפות המעודכנות, התמונה הופכת מורכבת בהרבה מהצהרות המנהיגים. בעוד ראש הממשלה בנימין נתניהו ובכירי מערכת הביטחון חוזרים ומגדירים את מטרת העל של המלחמה כ"הסרת האיום הקיומי", בצה"ל נשמעת נימה זהירה הרבה יותר.
בצה"ל לא מתחייבים כי יהיה פתרון לאורניום המועשר של איראן עד סוף המלחמה, וכי הוא יושמד או יסולק משטחה. גורמים צבאיים מודים ביושר כי נכון לעכשיו, אין התחייבות לכך שעד סוף המערכה יימצא פתרון סופי לאורניום המועשר. הפער הזה מקבל משנה תוקף גם מוושינגטון. הנשיא דונלד טראמפ, בצעד שהפתיע רבים, הבהיר בראיון לרשת 'פוקס ניוז' כי המבצע הנוכחי באיראן אינו ממוקד כעת בתפיסת האורניום. "אולי בהמשך", הפטיר הנשיא, ובכך הותיר את הסוגיה הקריטית ביותר תלויה באוויר.
למרות סימני השאלה סביב "היום שאחרי", בצה"ל סבורים כי להמשך הלחימה יש ערך אסטרטגית עליון: שחיקה פיזית מתמשכת ושיטתית של תשתיות הגרעין האיראניות. בכל הנוגע ליציבות המשטר בטהרן, הצבא שומר על עמימות מחושבת. בעוד שהפלת המשטר אינה מוגדרת כ"מטרה קונקרטית", בכירי המערכת מבהירים כי הפעילות הצבאית מכוונת ליצירת התנאים שיאפשרו זאת.
ארכיטקטורה חדשה למזרח התיכון – השעון שלא עוצר
כל המלחמות מסתיימות לבסוף, ובכל משא ומתן עתידי על הפסקת אש עשויה להיווצר הזדמנות נוספת לדון בגורלו של החומר הגרעיני שבידי איראן. התקווה בוושינגטון היא שניתן יהיה להפוך את הלחץ הצבאי לדיבידנד דיפלומטי: עסקה שבמסגרתה תינתן לארה"ב גישה ישירה לחומר הגרעיני, במטרה להוציאו מאיראן או לכל הפחות לדללו לרמה שאינה מאפשרת ייצור פצצה. פתרון כזה עשוי להעניק לממשל טראמפ את "תמונת הניצחון" לה הוא זקוק, מבלי להיגרר למלחמה קרקעית ארוכה.
ההיסטוריה הקרובה מעידה על גודל ההרתעה האיראנית בתת-קרקע. בשנה שעברה, לאחר "מלחמת 12 הימים" שבה ספגו מתקני הגרעין מהלומות קשות, בחר הממשל האמריקאי שלא לנסות ולהשיג את האורניום המועשר. טראמפ קבע אז שפעולה מסוג זה תהיה מסוכנת מדי.
כעת, השאלה האם המערב יעדיף יציבות זמנית תחת משטר האייתוללות על פני סיכון הכרוך בשינוי סדרי עולם בטהרן, נותרה אחת התעלומות הגדולות של המו"מ הנוכחי.
הערפל שטרם התפזר
למרות התרחישים המרתקים והתוכניות המבצעיות המונחות על השולחן, המציאות בשטח נותרת עמומה. נכון לעת עתה, אין שום סימן המעיד על כך שמוצא כזה - הכולל ויתור איראני על הנכס הגרעיני - אכן עומד על הפרק בדיונים הרשמיים.
טהרן, גם כשהיא חבוטה ומוחלשת, ממשיכה לאחוז באורניום המועשר כבביטוח החיים האחרון של המשטר. כל עוד המבוי הסתום הזה נמשך, המזרח התיכון ימשיך להחזיק את נשימתו, בעוד השעון באספהאן ובבושייר ממשיך לתקתק – והפעם, חזק מאי פעם.
ההכרעה בין הסדר מדיני לבין פשיטת קומנדו חסרת תקדים שתכרות את ראש הנחש הגרעיני אחת ולתמיד, היא שתיקבע את עתידו של המזרח התיכון בעשורים הקרובים וכמובן רבות מחשבות בלב איש ועצת השם היא תקום.
0 תגובות