במעמד ההדלקה הרבתי שערך האדמו"ר מזוטשקא בליל ל"ג בעומר ברחבת בית מדרשו בבני ברק, נשא דברות קודש נוקבים ומעוררי מחשבה, כשהוא מתייחס בכאב לסגירת שערי ציון התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי באתרא קדישא מירון ולמצב הרוחני של הדור.
בתחילת דבריו פנה הרבי לקהל החסידים וציטט את הפסוק: "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'". הרבי הסביר כי הכמיהה לעלות למירון היא מעין טעימה מהעלייה לרגל בזמן שבית המקדש היה קיים, אך הוסיף בביטחון: "עליכם לדעת כי רבי שמעון מתגעגע אלינו הרבה יותר ממה שאנו מתגעגעים אליו".
"מדוע נעולה מירון?!"
במרכז דבריו הציג האדמו"ר זווית ראייה מטלטלת על המתרחש בגזרת מירון בשנים האחרונות. הוא שיתף בשיחה שקיים בחדרו עם חסיד שנאנח את האנחה שליוותה כל לב יהודי בשבוע האחרון – אנחה על שערי מירון שננעלו ועל האפשרות לעלות ולשמוח בשמחתו של רשב"י, שנבזזה ונבלמה כמעט כליל.
הרבי תיאר בכאב את המציאות של השנים האחרונות, המונעת מהמוני ישראל להסתופף בחצרו של התנא האלוקי, לרקד ריקודים של שמחת תורה ולהתייפח בתפילות של יום הכיפורים. הרבי השיב לשואל בשאלה ממעמקי הנפש: "אמור נא רב יהודי, האם לפני יומיים, כשנבצר מאיתנו לעלות וליראות בהר ה' ולהקריב קרבן פסח שני – גם כך הצטערת? גם כך נאנחת וגנחת?".
בבכי של געגוע המשיך האדמו"ר לעורר את הציבור: "האם נשבר לבכם על כך ששועלים מהלכים בהר הבית ואין לנו אפשרות לעלות וליראות ולהשתחוות לפני ה'? מתי בפעם האחרונה נצבט לבכם על כך שעובר יום מבלי הקרבת קורבנות התמיד? על שבתות וראשי חודשים שחולפים ללא מוספין?". הרבי הזכיר את שמחת בית השואבה, השמחה הגדולה בתבל, וקרא לקהל לבחון את סדרי העדיפויות של הלב.
לסיום עורר האדמו"ר בלקח מחייב: "מי יודע אם לא זה מה שמנסים לרמוז לנו משמיים. כבר שבע שנים שההילולא במירון אינה מתקיימת כתיקונה. אולי מן השמיים רוצים לעורר אותנו על גלות השכינה? רוצים שנכסוף ונתגעגע לעיר האלוקים המושפלת עד שאול תחתיה".
הדברים, שנאמרו מנהמת ליבו הטהור של הרבי, הותירו רושם עז על המשתתפים שנותרו שעה ארוכה לאחר המעמד תחת השפעת דברי החיזוק והתוכחה.
0 תגובות