הרב אברהם אביכזיר זצ"ל נולד באלג'יריה . לאחר שהתייתם מאביו בגיל צעיר, עלה עם אמו לירושלים בכסלו תרל"ב (1871). הם חיו בעוני רב, ואמו עבדה בכביסה כדי לאפשר לבנה ללמוד תורה בבית מדרש "דורש ציון" ומאוחר יותר אצל הרב אלעזר בן טובו. בבגרותו, כבר בירושלים, הקים רבי אברהם תלמוד תורה לילדי עדת המוגרבים ועסק בפעולות חסד.
נקודת מפנה משמעותית בחייו התרחשה באייר תרנ"ב, אז יצא מירושלים לשליחות מצווה חשובה מטעם כוללות עדת המערבים, שמטרתה הייתה סיוע לעניי העדה עקב מצבם הכלכלי הקשה. בדרכו, עבר רבינו דרך נא-אמון (אלכסנדריה), שם ביקש ממנו נשיא הקהילה, האדון שלום טובי, להישאר וללמד תורה לתשב"ר של הקהילה.
הרב אביכזיר קיבל את ההצעה בהתלהבות רבה, והפך למחולל מהפכה חינוכית בעיר. הוא גילה כי רמת התלמידים נמוכה, והם הסתפקו עד אז בלימוד טעמי המקרא והפטרה בלבד. רבינו כאב את מצב החינוך, והיה סבור שילדי ישראל חייבים לדעת את ההלכות המינימאליות. הוא היה בעד הלשון העברי ובעד השירה, ומיד החליט להעלות את רמת הלימוד התורני של הקהילה, בדומה למעשיו של רבי חייא בגמרא.
בדרכו למימוש מפעלו החינוכי, ניצבו בפניו שני מכשולים מרכזיים: היעדר מחנכים ראויים, וחסרון ספרי לימוד מתאימים. הרב אביכזיר לא נרתע; הוא אזר אומץ ולימד והכשיר צוות מורים שיתאים לתוכניותיו.
יתרה מכך, הוא יסד חברה בשם "עמלי תורה" שבראשה עמד רבה של אלכסנדריה, הגאון רבי אליהו בכור חזן זצוק"ל. מטרת החברה הייתה להפיץ תורה ויראה בקרב יהודי אלכסנדריה וכן להכשיר תלמידי חכמים להוראה ולחינוך.
בשל המחסור החמור בספרי לימוד שהתאימו לתוכניות הלימוד החדשות שהציב, ניגש רבינו למשימה המופלאה של חיבור ספרי הלימוד בעצמו. הוא חיבר את סדרת הספרים "העברי" בארבעה חלקים, שעסקו ביסודות לימוד השפה העברית (קריאה וכתיבה), סיפורים מהמקורות, קיצור תולדות עם ישראל (מבריאת העולם עד גלות ספרד), וכן הלכות ודינים נחוצים וכללים בדקדוק עברי. הוא גם חיבר את ספר "דברי הימים" בשני חלקים, ומהדורה שנייה של ספריו נקראה "דעת התורה והמצוה" שהכילה קיצורי דינים. כל ספריו הודפסו במספר מהדורות וחידושים על ידי חברת "עמלי תורה" שיסד.
רב פעלים - מנהיג רוחני וציבורי
הרב אביכזיר לא עסק רק בחינוך. לאחר תקופת הלימוד, הוזמן לשמש כסופר ומזכיר הרבנות באלכסנדריה. הוא מילא תפקידים רבניים בכירים בעיר, ושימש כממלא מקום הרב הראשי לאחר פטירת הרב אליהו בכור חזן בשנת תרס"ח (1908), וכן לאחר פטירת הרב רפאל דלה-פרגולה בתרפ"ג.
בתקופת שהותו במצרים, יצר קשרים עם משפחות עשירות ועסק בפעולות צדקה נרחבות למען עניי אלכסנדריה וארץ ישראל. הוא היה ממנהלי בית החולים המקומי ותיקן תקנות שונות, כגון ביטול מנהג הבאת פרחים להלוויות. במהלך מלחמת העולם הראשונה, מילא תפקיד חיוני בקליטת הפליטים היהודים שגורשו מארץ ישראל, ופעל לשליחת סיוע ליהודים בירושלים.
השיבה לירושלים
באייר תרפ"ח (1928), שב הרב אביכזיר לירושלים, שם נתמנה לראש רבני עדת המוגרבים ונשיא כבוד של העדה. הוא התיישב בשכונת רוממה בבית מיוחד שנבנה עבורו וכלל בית כנסת. בית כנסת זה פעיל עד היום ונושא את השם "זכור לאברהם" על שמו. בשנת 1936 הגיע לשיא תפקידיו הציבוריים בארץ, כאשר החל לכהן כחבר במועצת הרבנות הראשית.
הרב אברהם אביכזיר נפטר במוצאי שבת, כ"ח בתשרי תש"ה. תשובותיו וכתביו כונסו בספר "שו"ת זכור לאברהם", המהווה עדות נוספת לפעילותו התורנית הנרחבת.
0 תגובות