זבחים דף מב'
כידוע, בחלק מקהילות ישראל נוהגים בברית מילה לתת כיבוד לאדם מסויים הנקרא "קוואטר" , והוא זה שמביא את התינוק אל האבא או אל המוהל, וישנם כאלו שנוהגים לחלק לכמה אנשים המעבירים את התינוק מיד אל יד עד שמגיע אל האבא.
מהו טעם המנהג? בחלק מהספרים נכתב שזהו משום כבוד המצווה, שיעסקו בה אנשים רבים. ויש שכתבו שזה משום "ברוב עם הדרת מלך", שאנשים רבים ישתתפו בקיום המצווה. ומה ההבדל בין שני הטעמים: אם נאמר שהטעם הוא משום הדרת מלך, ושכולם עוסקים בקיום המצווה, אז צריך שכל אחד באמת יקרב את התינוק לברית, ולא סתם להעביר מיד ליד. אבל אם זה רק משום כבוד המצווה, אז לא צריך להקפיד בכך.
ונשאלת השאלה: האם באמת הבאת התינוק למצווה נחשבת לחלק מהמצווה, או שזו רק הכנה למצווה? ובכן, בפירוש על המשנה במסכת ביכורים, כתב רבינו עובדיה מברטנורא שיש לעמוד מפני עושי מצווה, ומטעם זה נוהגים לעמוד בפני נושאי התינוק לברית המילה. אם כן, זה חלק מהמצווה. לעומת זאת בתוספות אנשי שם, הקשו עליו שההולכה היא רק הכנה למצווה, ולא חלק מהמצווה עצמה.
בספר פרי עץ חיים כתב בדרך דרוש שלפי מה שכתב הרמ"א שהסנדק הוא כמקטיר קטורת, אם כן מי שמביא את התינוק הוא כמו מוליך הקטורת להקטרה. ומנין שהולכת הקטורת נחשבת לעבודה? בספר קרן אורה הביא ראיה מהסוגיא שלנו. המשנה אומרת שהקטורת אין חייבים עליה משום פיגול. ומה הקשר בין קטורת לפיגול, הרי פיגול שייך רק בארבע עבודות? אז צריך לומר ששייך פיגול גם בהולכת הקטורת ואם כן, מוכח שגם היא עבודה.
0 תגובות