רבי שלמה יעקב יוסף קלוגר, המכונה גם המהרש"ק והמגיד מברודי, נולד בשנת תקמ"ו (1785) בעיירה קומרוב שבפולין, למשפחה רבנית מיוחסת. כבר בילדותו נודע כעילוי ותלמיד חריף, ובגיל שש כתב חידושי תורה. בגיל י"ג התייתם מאביו, ובגיל ט"ו גם מאמו, ונאלץ ללמוד בעיקר בעצמו, אם כי זכה לחסותם והשפעתם של רבנים חשובים כמו רבי יוסף הוכגלרנטר ורבי יעקב קרנץ (המגיד מדובנא), שהנחו אותו בלימודי אגדה ומחשבה יהודית. בגיל י"ז נשא לאישה את ליבא מאליא, ועבר לגור אצל חותנו, לאחר שניסיונותיו במסחר לא צלחו, הסכים לקבל על עצמו את עול הרבנות.
בשנת תקס"ט (1809) החל לכהן כרב באב"ד קוליקוב, ובהמשך שימש כרב ביוזפוב, ובשנת תק"פ (1820) התקבל כמגיד מישרים בברודי, שם פעל רבות כמגיד, דרשן ופוסק מרכזי עד לפטירתו. בשנת תקצ"ח (1838) נפטרה אשתו הראשונה, וכעבור שנה נשא לאישה את פריידא בת הרב אריה מרגליות, ממנה נולד בנו הרב אברהם בנימין קלוגר. בשנת תק"ה (1845) נקרא לכהן ברבנות ברעזאן, אך לאחר מחלה קשה וחזרתו לברודי, נשאר שם עד לפטירתו בל' בסיוון תרכ"ט (30 ביוני 1869).
רבי שלמה קלוגר נודע כאחד מגדולי הפוסקים והמשיבים בדורו, וכתב אלפי תשובות ומאות ספרים בתחומי ההלכה, הדרשה והמחשבה. בין חיבוריו המרכזיים נמנים "האלף לך שלמה" – סדרת שאלות ותשובות הלכתיות, "טוב טעם ודעת" על שולחן ערוך יורה דעה, "חידושי אנשי שם" על אבן העזר, "חכמת שלמה" ו"ספר החיים" על אורח חיים, וכן חיבורים על מועדים, הגדה של פסח, דיני סת"ם, ועוד רבים. הוא היה ידוע כקנאי תקיף בענייני שמירת המסורת ומנהגי ישראל, אך היה גם מראשוני האחרונים שהקל, במקרים מסויימים, בנושא גיור נוכריות שהיו נשואות ליהודים בנישואין אזרחיים, מתוך ראייה הלכתית ייחודית. כמו כן, עמד בראש מחנה האוסרים בפולמוס הנודע על כשרותן של מצות מכונה.
אישיותו התאפיינה בענווה רבה, עד כדי כך שבתקופות בהן לא היה יכול לכהן כרב, קיבל משרה של מלמד דרדקי בחיידר כדי להמשיך ולהפיץ תורה, ואף נשא דרשות בפני הציבור כדי לזכות במשרה זו. הוא ניהל אורח חיים סגפני וקשה כשהוא מקדיש את כל כולו לעבודת הבורא. הוא אף היה בקשר הדוק עם רבנים חשובים בדורו, ביניהם רבי אפרים זלמן מרגליות ורבי מאיר מפרמישלאן. את מקומו ברבנות ברודי מילא בנו, רבי שמואל בנימין קלוגר.
ערב תשעה באב: החלק מבית המקדש שעדיין קיים עד היום!
רבי שלמה קלוגר השאיר חותם עמוק בעולם התורה בגליציה של המאה הי"ט, הן בפסיקה ההלכתית והן בדרשותיו ובחיבוריו הרבים, ונחשב לאחד מגדולי הרבנים והפוסקים של דורו.
על הספר
שו"ת 'האלף לך שלמה' נדפס לראשונה בבילגוריי בשנת ה'תרצ"ג על ידי נכד המחבר (הנושא את שם סבו - שלמה קלוגר) שליקט את התשובות וחיברם לכדי ספר שלם המכיל כ-1200 תשובות על ד' חלקי השולחן ערוך. את השם לספר נתן נכדו כשהוא מציין ששם הספר כשמו של סבו ו"זה דרכו בקודש היה להשיב לאלפים ולרבבות ולצלול בעומקא דדינא לברר הלכה ברורה", ומכאן, 'האלף לך שלמה'. בהקדמה למהדורה השניה שיצאה לאור עשרים שנה לאחר הראשונה ובה התווספו תשובות נוספות, מספר נכד המחבר:
"ויהי אך יצא הספר ממכבש הדפוס מיד מצא לו מהלכים בקרב כל הוגי דת אל...וסיפר לי האיש אשר עסק בהוצאה הראשונה בהפצת הספר כי התבונן במכוון כי לא כשאר ספרי חכמי הזמן ספרו דמרן ז"ל, כי לכל מי אשר הושיט את האל"ש (האלף לך שלמה) לקנותו וכאשר פתח וקרא בו שתים ושלוש דלתות, מיד התיר צרור כספו ושילם כפי אשר השית עליו. גם מצא בחזירתו בכמה עיירות חכמי לב אשר כבר היה שגור על לשונם הספר...".
מתורתו
האם חובת כיסוי הראש היא על תלמיד חכם דווקא
רבינו כותב (או"ח סי' ג) שיש מקום לחלק שחובת כיסוי הראש שייכת דווקא בת"ח ששכינה מראשותיו, אך מי שאינו ת"ח לא. את הסברא הזו דוחה רבינו לפי ש"אין נראה כן, דא"כ מחזי כיוהרא וגאוה וכל המתגאה דוחק רגלי השכינה וא"כ שוב השכינה מסתלקת הימנו ולמה לו לכסות ראשו". ועוד כותב שם שיש לחלק בין כיסוי מקצת הראש לכולו, דמה שאמרו שאין לילך ד' אמות ללא כיסוי הראש הוא כשנותר לו מקצת כיסוי הראש, אבל ללא כיסוי כלל גם פחות מד' אמות אין לו ללכת (בסוגיא זו האריכו רבים ולא כולם בדעה אחת עם רבינו ואכמ"ל).
מי קידש עליו היום בסעודתו והוא פורס מפה ומקדש האם צריך לחם משנה\
דן רבינו (או"ח סי' קיג) האם מי שקידש עליו היום כשהוא באמצע סעודתו שדינו שפורס מפה ומקדש, האם חייב בלחם משנה או לא, שהרי כשהתחיל סעודתו לא עשאה בלחם משנה. ועונה על כך שזה תלוי בשתי הדעות בסימן רע"א שנחלקו האם צריך לחזור ולברך המוציא או לא, דאם עליו לברך שוב, חייב אף בלחם משנה ואם לא חייב לברך שוב אין צריך גם לחם משנה "וזה פשוט".
סיום מסכת בתענית בכורות - האם יוכל לעשות על סיום ספר מהנביא
כותב רבינו (או"ח סי' שפו) שמי שרוצה לסיים ספר נביא ולסמוך על זה כסיום לתענית בכורות שבערב הפסח, החילוק הוא כך- אם למד וסיים לפי תומו בערב פסח יכול להיות הסיום אפילו על נביא ואפילו על ספר קצר. אבל אם למד כדי ליהיות לו סיום, אז על מסכת גדולה שהלימוד שלה הוא מעלה עבורו (דיש חשיבות בסיום מסכתא גדולה) אזי ניתן לסמוך עליו לצורך סעודת מצווה. אך אם לומד נביא על מנת לעשות סיום, זה לא מהני ולא נחשב סעודת מצווה.
האם ראוי היום ללמוד תנ"ך עם פירושי הקדמונים
כותב רבינו (יו"ד רנט) בנוגע ללימוד תנ"ך עם פירושי הקדמונים (נראה שהדיון נסוב על פירושים שמעורב בהן פירושים על דרך הפילוסופיה ושאלות מורכבות), דודאי ראוי לעשות כן, ומה שאמרו חז"ל 'מנעו בניכם מן ההיגיון' אין זה נוגע לפה, חדא דאם כן למה דווקא בניכם ולא עצמיכם? אלא שלגדול בר דעת מותר ללמוד וסומכים עליו שידע לשמור עצמו שלא ליפול ברשת האפיקורסים, אך בניכם בעודם קטנים יש לחוש דאין להם דעת להיות נשמרין. והשנית, "דכוונת הש"ס שלא יעשה מזה עיקר הלימוד אבל אם לומדים גם ש"ס ופוסקים, ללמוד שעה או שעתיים תנ"ך עם פירושי הקדמונים ודאי מותר וכן הוא בשו"ע (רמ"ו סע"ד) וכן עיקר".
0 תגובות