רבי חיים יצחק אהרן הכהן רפפורט, המוכר בכינויו "המגיד מוילקומיר" נולד בשנת ה'תקס"ב בעיר סלונים שבבלארוס, לאביו רבי יהודה לייב. כבר בשנותיו המוקדמות, התברך בלימודו והפתיע את כל סובביו בידיעתו העמוקה והרחבה בכל מכמני התורה, מה שהווה את התשתית לכתיבתו התורנית הענפה.
לאחר שהתבגר, המליצו לו לחפש קהילה בה יוכל לכהן כמגיד מישרים. בהמשך, כיהן כמגיד מישרים תחילה באיישישוק שבליטא, ולאחר מכן עבר לכהן בווילקומיר (ליטא), תפקיד בו שימש במשך 43 שנים. כאשר עלה לארץ ישראל, ירש את מקומו בווילקומיר בנו, רבי זאב (וואלף) רפפורט.
בראש חודש אב בשנת ה'תרל"ז, בעודו מכהן כרב בווילקומיר, פרצה שריפה גדולה ועצומה בעיר. השריפה כילתה בתי כנסיות ובתי מדרשות, מאות בתים, ואף גרמה לאבדות בנפש בשוק העיר. למרות שהיה באזור הסכנה, ניצל הרב בנס גדול ואף הצליח להציל את כל כתבי היד שלו, למעט כתב יד אחד על עין יעקב, הלא הוא ספרו "עיני יצחק", אשר נמצא לאחר חיפושים מרובים.
בעקבות השריפה, נותר הרב עני ונזקק לעזרת בנו וחתנו כדי לגייס כספים להדפסת ספרו, אשר נדפס בצמצום רב בשנת ה'תרל"ח.
בשנת ה'תרמ"ב (1882), בגיל 80, עלה הרב רפפורט לארץ ישראל והתיישב בירושלים. הוא החל לכהן כמגיד ב"חורבת רבי יהודה החסיד".
בשנת ה'תר"נ, הוציא לאור הרב רפפורט קונטרס בשם "אדמת קודש". מטרת הקונטרס הייתה לבטל את הספקות שהועלו על מקומות קדושים, קברי צדיקים, שהיו מקובלים מדור דור. בסוף הקונטרס, כתב הרב שהראה את הדברים למהרי"ל דיסקין ז"ע, אשר אישר את דבריו בחריפות, באומרו כי מי שיתעקש להטיל ספק במקומות הקדושים שהוזכרו בקונטרס, ואף יפיץ את דעותיו וספקותיו, נחשב כ"שוטה רשע וגס רוח" וכמי שמונע מחברו לעשות מצוות תפילה במקומות אלו. הרב רפפורט ביסס את דבריו על עדויות של הרמב"ן, האריז"ל והרב משה חאגיז.
בשנת ה'תרנ"ה, התעורר פולמוס נוסף סביב דברים שכתב רבי ישראל ליפשיץ, בעל ה"תפארת ישראל", בפירושו למשנה. "תפארת ישראל" כתב לכאורה שמשה רבינו נולד, חלילה, עם טבע רע ועבד על עצמו להגיע למעלתו הרוחנית. כתגובה, כתב הרב רפפורט את הקונטרס "כליל תפארת", בו הוכיח שמשה רבינו נולד כלול בכל הטוב, ולא עם טבע רע.
הרב נפטר בי"ד באלול ה'תרס"ד ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים.
0 תגובות