בלב השממה הקפואה של אנטארקטיקה, בתוך "העמקים היבשים" של מקמורדו, מתרחש מחזה שנראה מאיים: זרם עז בצבע אדום ארגמני הפורץ מתוך הלובן הנצחי של קרחון טיילור.
התופעה, שזכתה לשם המצמרר "מפלי הדם", התגלתה לראשונה ב-1911 ועוררה השתאות ופחד בקרב החוקרים הראשונים, שחשבו בתחילה שמדובר באצות אדומות.
אך האמת המדעית מפתיעה ומסעירה אף יותר. לא מדובר בדם, אלא ב"כמוסת זמן" מימית שנאטמה מתחת לקרח לפני שנים רבות. עמוק מתחת למעטה קרח בעובי של 400 מטרים, כלוא אגם מלוח במיוחד (פי 2-3 ממליחות האוקיינוס) ועשיר מאוד בברזל.
התעלומה פועלת בשני שלבים, מחקרים גילו כי שינויי לחץ עדינים בעומק הקרחון – אפילו צניחה של 15 מילימטרים בפני השטח שלו דוחקים את המים הכלואים החוצה דרך סדקים זעירים. כאשר המים יוצאים מהקרחון כשהם צלולים ונטולי חמצן, אך ברגע שהם באים במגע עם האוויר, הברזל המומס שבהם מתחמצן ("מחליד") באופן מיידי והופך לאותו צבע אדום דמי עז.
מעבר ליופי המהפנט והדרמטי, המפלים מסתירים בתוכם מערכת אקולוגית נדירה. בתוך המים הקיצוניים הללו, ללא אור שמש או חמצן, שורדים חיידקים עתיקים ש"נושמים" ברזל וגופרית – צורת חיים שלא נראתה כמותה בטבע.
עבור המדענים, זוהי הצצה לא רק לעבר הרחוק של כדור הארץ, אלא גם הוכחה לכך שחיים דומים עשויים להתקיים במקומות קיצוניים ביקום, כמו באוקיינוסים הקפואים של מאדים או בירחי צדק.
0 תגובות