רגע היסטורי התרחש ב-7 באוקטובר במפעל בצפון-מזרח ארקנסו: מסירת טיל טמיר ראשון שיוצר והורכב במלואו על אדמת ארצות הברית. לא רכיבים בודדים או חלקים נפרדים, אלא טיל שלם מתחילתו ועד סופו, שיצא מפס הייצור של המיזם המשותף R2S – שיתוף הפעולה בין חברת רפאל הישראלית לבין Raytheon האמריקאית.
הטיל נמסר למנהלת חומה במשרד הביטחון בטקס חגיגי שנערך בהשתתפות מושלת ארקנסו שרה האקבי סנדרס, ראש מנהלת חומה משה פתאל, נציגים בכירים מסוכנות ההגנה מפני טילים האמריקאית (MDA), ובכירים משתי החברות. עד כה, גם כאשר ארצות הברית מימנה חלק ניכר מטילי הטמיר, ההרכבה הסופית תמיד בוצעה בישראל. כעת, לראשונה, קיים לישראל מקור ייצור שני, מלא ועצמאי, מחוץ לגבולותיה.
בתקופה שבה מלאי המיירטים מתרוקן במהירות במהלך עימותים ממושכים, היכולת לייצר טמירים במקביל בשתי מדינות הופכת לקריטית. המפעל באיסט קמדן, שנפתח בנובמבר 2025 בהשקעה של 63 מיליון דולר, צפוי ליצור עשרות מקומות עבודה מקומיים, וכבר קיבל חוזה של 1.25 מיליארד דולר לאספקת טמירים, ערכות וציוד בדיקה לישראל.
המפעל אינו מיועד אך ורק לכיפת ברזל הישראלית. הוא יייצר גם את SkyHunter – הגרסה האמריקאית של הטמיר, המיועדת לתוכנית MRIC של חיל הנחתים האמריקאי. כלומר, אותה טכנולוגיה ישראלית ששומרת על שמי ישראל תגן בקרוב גם על כוחות אמריקאים.
צה"ל הורס אנדרטאות טרור ביו"ש
הטמיר, שנכנס לשירות ב-2011, הוא ליבה של מערכת כיפת ברזל. אורכו כשלושה מטרים, קוטרו 160 מילימטר ומשקלו כ-90 קילוגרם. הוא משלב הנחיה במהלך הטיסה עם ראש ביות מכ"מי וראש קרב רסס עם מרעום קרבה. הסוללה הטיפוסית כוללת 3–4 משגרים עם עד 20 מיירטים בכל אחד, ומסוגלת ליירט איומים מטווח של כ-4 עד 70 קילומטרים – רקטות, מרגמות, כטב"מים וטילי שיוט.
כיפת ברזל כבר רשמה יותר מ-10,000 יירוטים מבצעיים מוצלחים. היא השכבה התחתונה במערך ההגנה הרב-שכבתי של ישראל, מתחת לקלע דוד ולחץ, והיא זו שסופגת את רוב האיומים הקצרים והצפופים.
משה פתאל, ראש מנהלת חומה, הדגיש בטקס כי הקו החדש תומך במאמץ להאיץ את הייצור של כל מערכות ההגנה הישראליות, וציין שהמימון האמריקאי חוזר בסופו של דבר גם לתעשייה המקומית בארצות הברית.
שלמה טווף, סמנכ"ל ברפאל וראש חטיבת ההגנה האווירית והטילים, אמר: "לפני 15 שנה אנשים אמרו שאי אפשר לפתח כיפת ברזל. היום, לראשונה, טמיר מיוצר מחוץ לישראל – כאן בקמדן. אנחנו גאים שהפכנו את המתקן הזה לקו ייצור עובד".
הטמיר הראשון "מייד אין ארה"ב" הוא הרבה יותר מטיל בודד. הוא מסמל את העמקת שיתוף הפעולה הביטחוני בין שתי המדינות, את הרחבת כושר הייצור המשותף, ואת העובדה שישראל כבר אינה תלויה רק במפעל אחד למיירט הנפוץ ביותר שלה. בזמן שכיפת ברזל ממשיכה להציל חיים, כעת יש לה גם "גיבוי תעשייתי" מעבר לאוקיינוס.
0 תגובות