בעוד המתיחות במזרח התיכון נמשכת, מתגלה תפקידה הדיפלומטי הייחודי של אזרבייג'ן — מדינה בעלת רוב מוסלמי המקיימת קשרים הדוקים עם ישראל לצד יחסים קרובים עם טורקיה ומדינות ערב. המדינה הקווקזית הפכה לזירה מועדפת לפגישות בין ממשלות שמתקשות לשוחח זו עם זו באופן גלוי.
פגישתו של הנשיא יצחק הרצוג עם שר החוץ הבחרייני, עבד א־לטיף בן ראשד א־זיאני, ביום רביעי בבאקו, הדגימה את חשיבותה הגוברת של אזרבייג'ן בזירה הדיפלומטית האזורית.
המפגש התקיים במסגרת פסגת הוועידה לאינטראקציה ולבניית אמון באסיה (CICA), שאירחה אזרבייג'ן. על פי הודעת בית הנשיא, השניים דנו בחיזוק הסכמי אברהם ובהרחבת שיתוף הפעולה האזורי. הרצוג נפגש גם עם נשיא אזרבייג'ן, אילהם אלייב, ודן עמו ביחסים הבילטרליים ובביטחון האזורי.
עבור אזרבייג'ן, המתגבשת כמעצמת ביניים, הפגישות משקפות תפקיד דיפלומטי שהתפתח לאורך השנים. המדינה מקיימת יחסים קרובים עם ישראל לצד קשרים הדוקים עם טורקיה, בחריין, איחוד האמירויות ומדינות מוסלמיות נוספות. יכולתה לפעול מול ממשלות בעלות אינטרסים מנוגדים הפכה אותה לזירה נוחה לשיחות רגישות.
קנה ארגז – ונדהם לגלות מה בפנים
ידידה של ישראל ובעלת ברית של טורקיה
ג'וזף אפשטיין, מנהל מרכז המחקר טוראן ועמית בכיר במכון יורקטאון, מתאר את הגישה הזאת כ"פיוס ללא במה ציבורית".
"אזרבייג'ן כוננה יחסים עם ישראל בשנת 1992 ושמרה עליהם לאורך שתי מלחמות קרבאך, המלחמה בעזה ושנים של לחץ מצד טהרן ואנקרה", ציין אפשטיין. "השותפות כוללת ביטחון, סחר, טכנולוגיה ואנרגיה, ובאקו בנתה אותה מבלי לנתק ולו קשר אחד עם העולם הערבי והמוסלמי".
לדבריו, קשרים אלה העניקו לאזרבייג'ן תפקיד דיפלומטי עוד לפני החתימה על הסכמי אברהם ב־2020.
"בכירים ישראלים וערבים יכלו להיפגש שם כבר שנים קודם לכן, משום שאיש לא ראה באזרבייג'ן אויבת של ישראל או מדינת חסות שלה. כל הצדדים סמכו על המארחת", הסביר.
המקום שבו ישראל וטורקיה יכולות לדבר
הקשרים האלה סייעו גם בניהול המתיחות בין ישראל לטורקיה. באפריל 2025 נפגשו באזרבייג'ן משלחות ביטחוניות משתי המדינות לשיחות שנועדו לגבש מנגנון למניעת תקריות צבאיות בסוריה, שבה לשתיהן אינטרסים אסטרטגיים.
משרד ראש הממשלה הישראלי הודה בפומבי לאזרבייג'ן ולנשיא אלייב על אירוח השיחות.
השיחות לא פתרו את המחלוקות בין ירושלים לאנקרה, אך המחישו את חשיבות השמירה על ערוץ תקשורת ישיר גם בתקופות של מתיחות פוליטית.
"אותו היגיון חל כיום גם על טורקיה וישראל", אמר אפשטיין. "באקו היא בעלת הברית הקרובה ביותר של אנקרה ואחת השותפות הקרובות ביותר של ירושלים, והיא משתמשת באמון הזה כדי למנוע מהשתיים להידרדר לעימות".
ממלחמה בקרבאך לקידום הסכמי שלום
לאחר ניצחונה בקרבאך, עברה אזרבייג'ן מהצלחה צבאית לקידום נורמליזציה עם ארמניה. המשא ומתן על הסכם שלום, תיחום הגבול ופתיחת נתיבי תחבורה משקף את מטרתה המוצהרת של באקו לבסס את הישגיה באמצעות מסגרת אזורית חדשה, ולא בכוח צבאי בלבד.
התהליך יצר גם הזדמנויות לנורמליזציה בין ארמניה לטורקיה, שהייתה קשה בהרבה ללא הפחתת המתיחות בין באקו לירוואן.
פרופ' זאב חנין, ראש התוכנית לחקר סכסוכים פוסט־סובייטיים במרכז בגין־סאדאת למחקרים אסטרטגיים, רואה בהתפתחותה של אזרבייג'ן למעצמת ביניים מודל שונה מהמסגרת הפורמלית של הסכמי אברהם.
באקו ממשיכה לפתח את יחסיה עם ישראל למרות ההסלמה בסכסוך הישראלי־פלסטיני והלחצים מצד איראן וטורקיה. עבור ישראל, טוען חנין, הדבר הופך את אזרבייג'ן לא רק לשותפה, אלא גם לדוגמה נדירה לגשר יציב בין המדינה היהודית לעולם המוסלמי.
ביקורו של הרצוג מדגיש גם את חשיבותה הגוברת של אזרבייג'ן בעיני ארצות הברית והמערב. ההכרה האמריקנית בתפקידה ביציבות האזורית באה לידי ביטוי באמנת השותפות האסטרטגית שעליה חתמו שתי הממשלות בפברואר 2026, ובה הודגש האינטרס המשותף שלהן בשלום ובביטחון בדרום הקווקז.
מבחינת באקו, זוהי הזדמנות לבסס את מעמדה כגורם מתווך. עבור ישראל, טורקיה, ארמניה ומדינות ערב, היא מספקת זירה לדיאלוג גם בתקופות של מתיחות אזורית.
דיפלומטיה בלי הצהרות ובלי תנאים מוקדמים
גורמים אזריים המעורבים בעיצוב מדיניות החוץ מציגים את הגישה הדיפלומטית של באקו כפרגמטית ולא אידיאולוגית.
לדבריהם, אזרבייג'ן אינה דורשת מממשלות לאמץ את המודל הפוליטי שלה או להציע ויתורים פומביים כתנאי להידברות, ואינה מבקשת להפוך את המגעים הדיפלומטיים למסעות תעמולה.
כך יכולות ישראל, טורקיה, מדינות המפרץ וארמניה לקיים עמה קשרים חרף האינטרסים המנוגדים שלהן, מבלי שהמגעים יהפכו בהכרח למוקד מחלוקת פוליטית פנימית.
לתפקיד הזה חשיבות מיוחדת לנוכח המתיחות סביב עזה ואיראן ומשבר האמון בין ממשלות האזור. הסכמי אברהם הוכיחו שנורמליזציה אפשרית, אך עמידותה אינה תלויה רק בהסכמים רשמיים, אלא גם בנכונות לשמר קשרים כשהרטוריקה הפוליטית מחריפה.
אזרבייג'ן עושה זאת באמצעות שימור השותפות עם ישראל לצד קשריה בעולם הערבי והמוסלמי.
מה מלמדת הפגישה עם שר החוץ הבחרייני?
לפגישתו של הרצוג עם שר החוץ הבחרייני בבאקו הייתה אפוא משמעות שחרגה מעבר לפרוטוקול הדיפלומטי.
ישראל ובחריין כוננו יחסים במסגרת הסכמי אברהם ב־2020, אך היחסים נקלעו למתיחות בעקבות פרוץ המלחמה בעזה באוקטובר 2023.
המפגש המחיש כי למרות ההתקררות, ירושלים ומנאמה עדיין מסוגלות לקיים דיאלוג ישיר, כשבאקו מספקת להן מקום למפגש.
עבור ישראל, זו הייתה הזדמנות לשמר ולחזק את הסכמי אברהם; עבור וושינגטון, תזכורת לחשיבותם של ערוצים דיפלומטיים אזוריים; ועבור אזרבייג'ן, חיזוק למעמדה כמעצמת ביניים וכמוקד השפעה עצמאי.
כפי שמסביר פרופ' חנין: "באקו יכולה לספק זירה לדיאלוג בין ממשלות שיש להן סיבות לשמור על קשר למרות חילוקי הדעות ביניהן. ככל שהמתיחות האזורית נמשכת, הניסיון של אזרבייג'ן מלמד שהשפעה דיפלומטית אינה תלויה תמיד בהשגת הסכם שלום משמעותי. לפעמים, עצם היכולת לשמר מערכות יחסים ולספק מקום שבו אפשר להמשיך לקיים שיחות קשות היא הישג בפני עצמו".
0 תגובות