נתונים רשמיים של משרד האוצר שחשף הבוקר מציגים תמונת מצב: כמחצית מכלל המשפחות הזכאיות לסיוע ממשלתי בשכר דירה על בסיס מבחן הכנסה מתגוררות בערים חרדיות. הנתונים, שהגיעו לידי כתב גל"צ טוביה יגלניק, מוצגים כאן במלואם.
מדי שנה מועברים מאות מיליוני שקלים כסיוע בשכר דירה למשפחות בעלות הכנסה נמוכה. מתוך תקציב שנתי ייעודי של כ־240 מיליון ש"ח המוקצה לסיוע בשכר דירה על בסיס מבחן הכנסה בלבד, הרוב המכריע מנותב למשפחות חרדיות. תקציב זה מהווה נדבך אחד מתוך סל רחב בהרבה: מדינת ישראל מקצה מדי שנה למעלה מ־2 מיליארד ש"ח למסלולי סיוע נוספים בשכר דירה, הכוללים בין היתר עולים חדשים, נכים, אימהות חד־הוריות וזכאים אחרים.
בניתוח שביצעו כלכלני האוצר נבדק יחס הזכאות לפי יישובים – מדד הבוחן את חלקם של זכאי הסיוע בעיר מתוך סך הזכאים הארצי, בהשוואה למשקלה של אותה עיר בכלל האוכלוסייה. יחס של 100% מייצג שוויון מלא, בעוד שנתון העולה על 100% מצביע על ייצוג יתר משמעותי. הנתונים מלמדים באופן חד־משמעי כי כמעט בכל הערים בעלות האופי החרדי קיים ייצוג יתר גבוה במיוחד.
בראש הרשימה ניצבת העיר ביתר עילית, עם שיעור זכאות חסר תקדים של 1,795% – קרוב לפי 18 מהממוצע הארצי. אחריה ברשימה נמצאת בני ברק עם 987% (כמעט פי 10 מהממוצע), מודיעין עילית עם 858% (יותר מפי 8.5), ובית שמש עם 814% (למעלה מפי 8).
תמונת מצב זו נמשכת במלוא עוצמתה גם בערים חרדיות נוספות: ברכסים מגיע שיעור הזכאות ל־710% (פי 7.1 מהממוצע), באלעד ל־640% (פי 6.4), בגבעת זאב ל־605% (פי 6), ובצפת עומד היחס על 172%.
גם בערים מעורבות, שבהן קיימים ריכוזים חרדיים משמעותיים, קיים ייצוג יתר ניכר: נתיבות עומדת על 403% (פי 4 מהממוצע הארצי), ירושלים מגיעה ל־295% (קרוב לפי 3 מהממוצע), ואשדוד ניצבת על 192% (כמעט כפול מהממוצע). מעל קו הממוצע הארצי נמצאות גם אופקים (161%), קריית גת (111%) וטבריה (109%).
לעומת זאת, בערי המרכז והפריפריה הכללית התמונה הפוכה לחלוטין, וניכר בהן ייצוג חסר בולט: בלוד עומד היחס על 71% בלבד, ברחובות על 56%, בפתח תקווה על 53%, באשקלון על 42%, בחולון על 38%, ובנתניה על 36%. בערים גדולות כדוגמת באר שבע (29%) וחיפה (23%), שיעור מקבלי הסיוע ביחס לגודל האוכלוסייה עומד על פחות משליש מהממוצע הארצי.
האפשרות של אלפי משפחות ברוכות ילדים ומשפחות אברכים להסתייע בתקציבים אלו בהיקפים כה נרחבים נשענת במידה רבה על החלטות מדיניות שהתקבלו לפני למעלה מעשור, בתקופת כהונתו של שר השיכון דאז, אריאל אטיאס (ש"ס).
באותם ימים ניהל אטיאס מאבק תקיף מול פקידי אגף התקציבים במשרד האוצר. הפקידים ביקשו להכניס לנהלי משרד השיכון קריטריון תעסוקה נוקשה המחייב מיצוי כושר השתכרות של שני בני הזוג – דרישה שהייתה שוללת באחת את הזכאות מאלפי משפחות שבהן הבעל שוקד על תלמודו בכולל.
אטיאס סירב להיכנע ללחצי האוצר וקבע את הנוסח התקף עד היום: כדי לקבל את הסיוע, די בכך שלפחות אחד מבני הזוג ממצה כושר השתכרות. קביעה עקרונית זו השאירה את הדלת פתוחה לחלוטין לנשים חרדיות עובדות הנשואות לאברכים.
בנוסף, בהמשך הוביל אטיאס מהלך משלים שבו העלה בצורה דרמטית את תקרות הסיוע והכפיל את המענקים החודשיים למשפחות ברוכות ילדים (ארבעה ילדים ומעלה) שהמתינו לפתרונות דיור קבועים – צעדים שביצרו את רשת הביטחון הכלכלית שמעניקה המדינה למשפחות חרדיות עד עצם היום הזה.
0 תגובות